הגלוי והנסתר במלאכה של ויויאן סהר

ויויאן סהר, החלה את דרכה כמעצבת תקשורת חזותית, ואז הפכה למעצבת פנים של חללי עבודה בעיקר בתחום הטכנולוגיה. כעת, נטשה הכול לטובת האומנות. היא אמנית היוצרת אובייקטים פיסוליים תלת מימדיים, תלויים או מוצבים בחלל. "לאורך מרבית שנותיי, הייתי בעלת סטודיו לעיצוב שהתרכז בעיצוב קונספט לחללי עבודה ובתקשורת חזותית. 

העיסוק בחלל, בחומר ובהשפעת העיצוב על האנשים העובדים במרחב, הביאה איתה ״ערות״ יצירתית. בצורה אינטואיטיבית, נוצר ריטואל בסוף כל פרויקט, ומצאתי את עצמי יוצרת עבודת אמנות שיצרתי , כ"סגירה" לחלל", היא אומרת, "זה היה ממש חזק ממני, לא יכולתי להרפות מעבודת אמנות שמדברת עם החלל, עם המרחב כולו. האקט הזה, לסגור כל פרויקט עיצובי עם עבודת אמנות הביא אותי לאט לאט לתובנה שאני רוצה לעסוק רק בזה. שאני רק מחכה לסיים את החלק ה"עיצובי" כדי להתפנות לעבוד על יצירה חדשה לחלל. בגלל הידע שלי בעיצוב, יש אלמנטים עיצוביים מובהקים בעבודות שלי והן גם מוצגות בגלריה המשלבת קראפט, עיצוב ואמנות".

איך היה מבחינתך המעבר בין עבודה בתקשורת חזותית ועיצוב חללים לעיסוק כאומנית בלבד?

"המעבר הוא טבעי לחלוטין, זוהי מטמורפוזה של המהות האומנותית שלי. צורת ההתבוננות והפענוח של העולם סביבי והיכולת להעביר מסרים מוטמעת בי, אותן מיומנות המעבדות את התובנות לצורך העברת מסרים בעיצוב עוסקות כרגע בהעברת תחושות ורגש. העיסוק באיך לתווך את החוויה או המסר לצופה הוא זהה, מיומנות זו בעצם עיצבה את האמנות שלי. העבודות שלי מנהלות דיאלוג עם הצופה, הן מעבירות חוויה של היקסמות ראשונית מ״פאסדה הנוצצת״ ובשלב הבא גורמות לו לפענוח או להצפת רגש משותף".

סהר מספרת כי אחת החוויות העוצמתיות בתערוכה הנוכחית נובעת מהתבוננות שלה באנשים המגיעים לראות את התערוכה, והתובנה שהעבודות גורמות להן לשהות בחלל, מעוררות אותם, וגורמות להם להתחבר לעולמם הפנימי ולמרחבי הדמיון האישיים.העבודות מושפעות מזרם האופארט שנהוג למקם אותם בשנות ה-60-70. האופארט עשה שימוש באשליות אופטיות ובהפשטה גאומטרית, חקר את אופן תפיסת הצופה את הפער בין מציאות לאשליה בין ראייה להבנה.

תערוכתה של סהר מציגה סדרת עבודות חדשה שהן מחווה לוויטרז'ים כנסייתיים. העבודות, בוהקות בזהב ובסקאלת צבעים עזה, האופיינית לדקורציות הוויזואליות הכנסייתיות העתיקות. סהר מרוקנת את העבודות מההקשר הדתי הטבעי שלהם, ומחליפה את הנשגב, ההוד וההדר של בית התפילה בסמלים ואייקונים עכשוויים באמצעות טכנולוגיות מדיה חדשות ובכך יוצרת מציאות אמנותית חלופית. בנוסף, יוצגו סדרות חדשות של אובייקטים פיסוליים תלת מימדיים המוצבים בחלל או תלויים על הקיר.

סדרת העבודות של ויויאן סהר מעלה שאלות הנוגעות לניגוד המתמיד הקיים בין מראה עיניים, שהוא הפסדה החיצונית לבין המתחולל והמפעפע מתחת לפני השטח. הגלוי והנסתר הם חלק מחוויית ילדות אפופה בסוד, החיבור בין עוצמה רגשית המסתתרת מאחורי מילון צורות מינימליסטי, מעניקה לצופה חוויה מורכבת ומושכת כאחד.

בהיותה בת שש בלבד היא גילתה בטעות גמורה שאביה , שגידל אותה מאז שהייתה בת 3 אינו אביה הביולוגי. היא החליטה לשמור את הסוד הזה איתה ולא חלקה אותו אם אף אדם. כאשר הגיעה לגיל 18 נקראה לשיחה עם הוריה בו הם חשפו את האינפורמציה הזאת בפניה, והיא סיפרה שהיא כבר יודעת מזמן. הוריה היו בהלם על שמירת הסוד הזה כל כך הרבה שנים.

מתי הבנת שהגלוי והנסתר שביצירתך קשור לחוויית הילדות שלך? איפה עוד את רואה את הפער הזה בגלוי והנסתר שאת נמשכת אליו ביצירתך?

"תהליכי היצירה שלי חוקרים שאלות הנוגעות לתעתוע, לניגוד בין מראה העיניים – הפסאדה החיצונית – לבין מה שמתחולל ומפעפע מתחת לפני השטח. העיסוק במוטיב של גילוי והסתרה, של הפער בין חזות לעולם פנימי, נובע מהחוויה האישית והמורכבת שלי. חווית ילדות אפופה בסוד.

בתהליך העבודה חווית הסוד, שליוותה את כל שנות הילדות והבגרות שלי התבהרה והפכה לי מאוד מוחשית. התחולל סוג של התמרת הרגש והזיכרון שהיו אצורים בי וחלק אינהרנטי מהמהות שלי, תהליך זה בא לידי ביטוי בוויזואליה של העבודות, בחרכי ההצצה, בהשתקפויות \ בדברים המתגלים בתנועה מול העבודות".

באובייקטים מוטמע רגש שגורם לצופה לסקרנות ולרגש דומה. יש את המבט הראשון, רואים עבודה סגורה, מובנית, מבט שני מביא את הצופה להציץ פנימה, לתוך החרכים, לנסות לראות מה מסתתר שם, לנסות לפענח.

בטריפטיך התלוי, עשוי לוחות מתכת מוזהבים בחיתוך לייזר, וכיפופים החוזרים על עצמם, ויוצרים סבכת חרכים בצורת צלב. הטכניקה מאפשרת הצצה לדימויי ויטראז׳ כנסייתי המואר בתאורה אחורית, ומקרין מתוכו השתקפויות ומשחקי תנועה ואור. דרכם משתלבים בגריד קבוע עיגולים המשרטטים אייקון של צלב, דרכו משתקפת אורנמנטיקה בהשראת הוויטרז' הכנסייתי. גם הפרגוד בדומה לשאר האובייקטים משקף תעתועי עיניים. הנגלה במבט הוא רק מראה עיניים. מאחורי פרגוד הזהב המפתה בניצוצות זהב ובצבעים בוהקים מסתתרים המאווים האנושים, מורכבות של תשוקות, כמיהה וחטאים.

במרכז התערוכה מוצב פרגוד המוזהב. אובייקט אומנותי להצבה בחלל לוחות מתכת מודפסים דיגיטלית בדימוי ויטראז' מעובד לשפה חזותית חדשה. הגריד הקבוע של העיגולים יותר אייקון צלב. הרקע נוצר מאורנמנטיקה בהשראת ויטראז'ים כנסייתיים. הפרגוד המוזהב, הוא אובייקט מרהיב המשקף באופן קונקרטי את הגלוי והנסתר מעצם הגדרתו כפרגוד. החוצץ בין מרחב אחד למשנהו. מאחורי הפרגוד המוזהב מוסתרים המאוויים האנושיים, התשוקות, הכמיהה, החטאים, האנושיות עצמה.

"השפה האומנותית השטוחה מרוקנת את הדימוי הכנסייתי מהנרטיב הדתי. משאירה אותו בתחומי הפתיינות, הפליאה וההיקסמות. היא מביאה את דימוי הויטראג׳ הכניסייתי למרחב האישי כמראה המשקפת חוויה אנושית עכשווית, היא מביאה מעין מציאות אמנותית חלופית, בטכנולוגיות מדיה חדשות, בסימנים ובאייקונים עכשוויים, שהם שיקוף של תרבות הצריכה בת זמננו. חוויה אנושית ,בה אין אמון באמת אחת, אלא באמיתות המשתנות תדיר. טשטוש הגבולות בין הנחשב לאמת לבין החלופות שהן פוסט אמת".

איזה מסר רצית להעביר בצלב הגלוי – נסתר?

"העבודות שלי עוסקות בתעתוע, בניגוד המתמיד הקיים בין מראה עיניים, שהוא הפסדה החיצונית לבין המתחולל והמפעפע מתחת לפני השטח. הכנסייה מסמלת, בעיני ,בצורה מובהקת את אותה ״פסאדה״

החלל הגבוה, ניצוצות הזהב והצבעים הבוהקים גורמים לאדם להרגיש קטן בתוך חווית הנשגב, אותה תחושת תמימות גורמת לאנשים להתוודות בתא הווידוי על המאווים האנושים, על תשוקות, כמיהה וחטאים. הצלב הוא אחד מהמוטיבים הראשוניים והעוצמתיים בהיסטוריה ולכן אומץ ע״י הכנסייה לצד מניפולציות ויזואליות נוספות".

האם הנצרות מבטאת מבחינתך את האספקט של גלוי ונסתר יותר מהיהדות, האם הדת באופן כללי מייצגת זאת מבחינתך?

"היהדות דוגלת בדלות החומר אין בה מניפולציות ויזואליות, יש בה מניפולציות של אנשי הדת".

עולות שאלות על מקום הכנות והאותנתיות בעידן זה, האם הרשתות החברתיות הם האלוהים החדש?

"השאלה של הכנות והאותנתיות בעידן הנוכחי היא עניין רציני לחשוב ולחקור אותו. הרשתות החברתיות הם האלוהים החדש. זהו הפולחן הנוכחי של חיינו בעזרתם המדעית של אלגוריתמים מבוססי בינה מלאכותית מבית היוצר של צוקרברג אנחנו הבוטים האמיתיים במשחק. אנשים מעלים לרשתות פאסדות נוצצות של דימויי גוף וחיים מושלמים על בסיס יומיומי. מהם הסודות המוסתרים מאחורי הפאסדות המושלמות האלו?"

סדרת עבודות נוספת, המורכבת מפלדת אל חלד, זכוכית אקרילית וחיתוכי לייזר, נשענת גם היא על מילון צורות מינימליסטי. הצורות מורכבות מכיוונים שונים של חיתוכי מתכת. עומק כיפוף החרכים המתכתיים משתקף במראה שמאחוריהם. משחקי חום וקור בצבע בשילוב עם הפלדה והזכוכית מאפשרים השתקפויות של אור טבעי ומלאכותי ומשחקי תנועה ומקצב. הצופה הוא חלק מהיצירה, בדומה לאמנות האופ ארט שבה כל תנועה של הצופה אל מול האובייקט, מאפשרים שינוי מתמיד בתפיסה הוויזואלית של העבודה. הקשר המתקיים בין העולם הפנימי של הצופה, המשחק וההזיה יוצרים חוויה אסתטית, מורכבת ומועשרת.

האם אנחנו חוזרים היום לעבודות היד? איך הגעת לתחום הניאו קראפט?

"ה”נאו קרפט” יוצר עניין רחב בתחום האמנות בארץ ובעולם. זוהי מגמה מעניינת ורלוונטית, המביאה לידי ביטוי את ההיברידיות המאפיינת את תקופתנו, את החיבור בין רגש ואנושיות לבין טכנולוגיות מדיה חדשות, את הכמיהה לרומנטיקה, לעיטור, לצבע, למארג של טקסטורות וחומר, ה״נאו קרפט״ מחבר בין תהליכי עבודה תעשייתיים מתקדמים לבין עבודות היד המסורתיות. שילוב עבודת היד שלי, הכיפוף הסיזיפי של העיגולים, תהליך כמעט מדיטטיבי המשאיר את טביעת היד האישית שלי בעבודה, יחד עם טכנולוגיה עכשווית מהווה כלי ביטוי אישי".

בעבודותיך יש שילוב של חומר נמוך וזול – למשל שימוש בספוגים אקוסטיים או במלחים, לחומר יקר כמו פרספקס שקוף, זרחני ונוצץ – מדוע חשוב לך השימוש בזול ויקר?

"השימוש בחומר ״נמוך וגבוה״ יוצר איכות ויזואלית המפתיעה את התפיסה שלנו לגבי חומר ואור. בהשפעת המאפיינים של הפוסט מודרני , המשקף מוסכמות אסתטיות חדשות, צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, מודעות למוצר האמנותי כתוצר של שעתוק והתחזות, הרצון לבחון מחדש את הסטריאוטיפים המעצבים את תודעתנו, כך אני בוחנת מחדש את המיתוסים התרבותיים וההשפעות של מניפולציות ויזואליות במקרה של עבודות הפרגוד וטרפטיך הצלבים, אלו המניפולציות הדתיות על החברה, בזרם הפופ ארט ,שהיה בשיאו בשנות החמישים של המאה הקודמת, בלטה פריצת מסגרות בין הגבוה לנמוך ובין מה שנחשב למה שאינו נחשב מושא מרכזי של התייחסות היה בחינת וטיפול גרפי בסטריאוטיפים תרבותיים ובמיתוסים ופנטזיות של תשוקה".

קרוס מי קרוס מי נוט/ ויויאן סהר - אוצרת : שרי פארן

גלריה פריסקופ - גלריה לעיצוב וניאוקראפט

רחוב בן יהודה 176, תל אביב

שעות פתיחה : ימים ב-ה 17:00-20:00 ימי שישי ושבת : 11:00-13:00