כאשר כעת מתגלים פרטים חדשים על תביעת ביטוח נכבדה בסך 410 מיליון דולר, של הבנקאי והאספן האמריקאי רון פרלמן, שעוסקת בחמש יצירות אמנות שניזוקו בשריפה, עומדות גם גלריית Kukje הממוקמת בסיאול, בבוסאן (וגלריית טינה קים המקושרת) בפני תביעה מצד ארגון ג'אד על "נזק בלתי הפיך" לפסל.
שני המקרים מזכירים למגזר, שהסכמה על ערכן ומצבן של יצירות אמנות במסגרת סכסוכי ביטוח, נותרה רחוקה מלהיות פרקטיקה ברורה.
לפי Artnet News, תובעות כמה חברות אחזקות בבעלות פרלמן (הקרויות בשם AGP Holdings) מבטחים (המוגדרים כחתמים של לוידס מלונדון), זאת בטענה שמספר יצירות שנקלעו לשריפה ב-2018 באחוזת הבנקאי איסט המפטון, איבדו את ה"אומף"(זוהר) שלהן. נכללות בהן יצירות של אד רושה, אנדי וורהול וסיי טוומבלי.
בינתיים, קרן ג'אד טוענת כי הפסל "ללא כותרת", של דונלד ג'אד, 1991, אינו בר מכירה עקב טביעות אצבעות, שנותרו על פניו. הקרן גם טוענת, שבעוד שחברת הביטוח מילאה את חלקה בתשלום, שעמד על 80% משווי השוק המוערך של הפסל -850,000 דולר (כפי שצוין בכיסוי), על הגלריה לשלם את הסכום הנותר, בתוספת הוצאות משפט. זאת בהתאם לתנאי הסכם המשלוח לשנת 2015.
מתי נזק, נחשב באמת נזק?
"מקרים כאלה הופכים נפוצים יותר", אומר דיוויד סקאלי, מתווך בחברת הפתרון המומחית, ArtMediation, ומחבר הפרסום The Law and Practice of Fine Art, Jewellery and Specie Insurance (2021).
"ראשית, אומר סקאלי, חלה עלייה בקוני השקעה, במיוחד בתחום האמנות העכשווית, שלעתים קרובות דורשים שהיצירות שלהם יהיו בתוליות. שנית, צמיחת האספנות, במיוחד של אמנות עכשווית רגישה באזורים טרופיים וסוב-טרופיים, גרמה לנזק שעלול להחמיר על ידי גורמים סביבתיים כמו למשל ציור שעלול להתגלגל בצורה שגויה, שתגרום לסדקים מיקרוסקופיים של צבע עליו, או לכלוך שעלול להיכנס ליצירה בעיר מזוהמת ולחה, או שפשוט יד מיוזעת שמעוותת יצירת אמנות".
מבחינת פרלמן, שתובע את הביטוח, המצב מסתבך עוד יותר עקב כך שחלף פרק זמן עד שאותר הנזק. כלומר, למרות שהוא אישר בפומבי זמן קצר לאחר השריפה (כפי שדווח ב"ניו יורק טיימס") שאוסף הבלו צ'יפ לא נפגע ברובו, ורק חלק מהעבודות סבלו מ"נזקי עשן ומים קלים", הרי ששנה וחצי אחר כך הבחין שחלקן איבדו את "הזוהר שלהן". על פי החשד, המבטחים שילמו למעלה מ-140 מיליון דולר בתביעה הראשונית, למעט האמנות הנדונה כעת.
משמרים ושירותי שמאות מסייעים לשוק זה מכבר במתן חוות דעת ניטרליות במסגרת מחלוקות מסוג זה. עם זאת, הצורך להשיג את המומחה הנכון יכול להוות משימה מאתגרת יותר ויותר, בהתחשב במגוון המתרחב של יצירות אמנות בתעשייה. אמנות דיגיטלית (בעיקר אמנות הקיימת באופן מקוון בלבד), למשל, נותרה בגדר חידה עבור מגזר התעשייה, המסתמך על תקופה של מסחר בשוק כדי לבסס ערך.
"למרות זאת, פלטפורמות דיגיטליות וטכנולוגיה יכולים להועיל גם לתהליך התביעה", אומרת קרוליין טיילור, מייסדת Appraisal Bureau, אשר בהמשך החודש תשיק אפליקציה להקלטת תיעוד בלתי משתנה ישירות אל הבלוקצ'יין.
מערכת ערכים חלקלקה
גם כאשר מוסכם מי צריך לשלם, עדיין קשה לקבוע את הערך של "אומף" שאבד. בתביעה באוקטובר שהגישו ג'ולי ומתיו הלבאוור במישיגן, טוענים בעלי הבתים להפרת חוזה על ידי סינדיקטים של Hiscox, על שימוש בהערכת שווי מיוני 2021 של יצירות האמנות שאבדו בשריפה במגורים, ולא בהערכה העדכנית יותר (והגבוהה יותר) של 2022. . פרטים על היצירות שאבדו לא פורסמו, למרות שממסמכי בית המשפט עולה כי ערכן עומד על "יותר מ-20 מיליון דולר ופחות מ-93.56 מיליון דולר".
סקאלי מציין כי שווקים דלי מסחר עבור חלק מהאמנים והמספר הגבוה של מכירות פרטיות, יכולים גם להקשות על חברות הביטוח להעריך במהירות את הערכים המוצעים.
בסופו של דבר, ההכרעה בתביעות מסוג זה מסתכמת בפעולת איזון אינטרסים. כפי שאומר רוברט ריד, ראש תחום אמנות ולקוחות פרטיים בהיסקוק (בתגובה למקרה אחר): "בהתחשב בעובדה ש-50% מתביעות האמנות כרוכות בנזק מקרי, שלעיתים קרובות מביא לפריטים שניזוקו חלקית, זהו אתגר יומיומי. מומחים שונים יעלו המלצות שונות, המיומנות של מבטחי אמנות היא למצוא מספר סביר שמקובל על כל הצדדים".