התערוכה "מאמנות קולקטיבית לאמנות אישית" מציגה את התפתחות הקדרות והפיסול האתיופי מהמסורתי קולקטיבי - לפיסול מודרני ואישי של אמנים צעירים בוגרי בתי ספר לאמנות, הנשענים על המסורת אבל יוצרים עבודות אישיות תוך חיפוש הזהות העצמית.
מהי בעצם אמנות קולקטיבית, ומה גרם לה להתגבש? מלאכת הקדרות ועבודת הקרמיקה התקיימה באתיופיה באזור חבש במחוזות אמהרי ותיגראי. מהמאה ה-15 התקיים תהליך הדרגתי בו נושלו בני קהילת "ביתא ישראל" מאדמותיהם, תהליך אשר עורר את הצורך במציאת אסטרטגיית ופתרונות שונים להבטיח את קיומם הכלכלי. כן החלו יהודי אתיופיה להמיר את עיסוקם בביצוע עבודות קדרות, נפחות ואריגה.
תרבות ואומנות של פיסול, קדרות ורקמה
הנשים האתיופיות עסקו בקדרות בעיקר כאמנות שימושית, הקדרות שימשה ליצירת כלי קיבול, כלים לחמאה. לבשר, לקפה ועוד. עם העלייה לארץ - המשיכו בעבודת הקדרות ואחר כך עברו יותר לייצור פסלוני אשנגולות.
בתערוכה זו, המתקיימת בבית האמנים בתל אביב, מוצגים כדים, כלים ופסלים מסורתיים שנעשו בישראל ונחשבים לאומנות אתיופית, היא אומנות מסורתית של פיסול, קדרות רקמה עם מוטיבים אתיופים ותצורות קבועות. אומנות קהילתית קולקטיבית ששונה מעט מכפר לכפר. חלק מהמוטיבים קשורים לתיאור החיים באתיופיה, וחלק מדברים על העלייה לארץ, משנת 1984 ועד היום.
אנטנש - קונכייה
סמדר מסינג, אוצרת התערוכה, בוגרת מכון אבני לאמנות, התוודעה לאומנות אתיופית ב- 1990 ומאז הפיקה כ- 20 תערוכות ברחבי הארץ והעולם. מסינג, שייסדה את העמותה למען האתיופים, מספרת איך רתמה את האומנות האתיופית להסברה, "עבדתי במפעל אלמז לאמנות אתיופית שנתמך 20 שנה על ידי הממשלה עם המעצבת מיקי שפירא. באותה תקופה, בשנות התשעים והאלפיים, נשמעה לרוב בתקשורת ביקורת שלילית על העלייה האתיופית, ביקורת על חוסר השתלבות, קשיים שונים, רציחות של נשים בידי גברים, אלימות, והיה צד אחר נוסף של האמנות שסיקרן את הציבור והקרין צדדים חיוביים ומעניינים. הקמנו את החנות הראשונה בארץ לאמנות אתיופית בגן העיר בתל אביב. קיבלנו אותה בתרומה לאחר חשיפת המפעל בתוכנית בטלויזיה. היינו בה כמעט כ 20 שנה וניסנו לחשוף את הישראלים לתרבות ולפולקלור של העדה בהצלחה רבה. הנשים האתיופיות שעבדו במפעל התגאו באמנות שלהן, וזה גרם להם להרגשה טובה ולהשתייכות. המפעל נשלח לייצג את ישראל בתערוכות רבות בחו"ל".
אנטנש - 2 כדים אוגים עם כרבולת
לדבריה, המגמה של ממשלת ישראל אז הייתה לעודד את העולים בידע האמנותי שכבר היה להם. אך, "לאחר תמיכה של 20 שנה הגיעו למסקנה שזה לא כלכלי וסגרו את המפעל בו עבדתי כ- 20 שנה כמנהלת שיווק. המפעל רכש ידע ומוניטין ואת זה היה חבל לי להפסיד, לכן הקמתי את עמותת אלמז ב- 2013 לשימור אומנות יוצאי אתיופיה וקידום אמנים מהעדה". העמותה עוסקת בשימור תרבות יוצאי אתיופיה, שימור העיצובים והאמנות שעשו במפעל, קידום אמנים צעירים, הפקת מלגות, הצגת אמנים בתערוכות, ייצור קטלוגים ועזרה בשיווק עבודות היד. בישראל קיימים אמנים רבים יוצאי אתיופיה שמתמחים במלאכת הרקמה, יודאיקה, כלי בית, ביגוד רקום, כלי חימר, פיסול וקליעת קש. העמותה מעודדת ופותחת להם שווקים ואפשרויות שונות להתפתחות מקצועית.
איך האומנות האתיופית עוזרת לקידומם של האתיופים בכלל ושל האומנות האתיופית בפרט?
"אומנות היא חלק מתרבות, חשיפה לתרבות מעוררת סקרנות, סקרנות להכיר את עולמו של האחר, להכיר את המקורות וההשראה, לכן הצגת אמנות מעניינת ומקורית עם סיפורים אמתיים מקרבת אנשים. זה טרנד עולמי בכל העולם יש מגמה לפתח את התרבות המסורתית והאתנית. תערוכה כזו, בתורה, מחזקת את השכבות המוחלשות. בעבר הייתה חלוקה של תרבות גבוהה ותרבות נמוכה. היום, עולם האומנות מחפש את האחר, את החדש, את מה שנחשב לנישתי אולי – דווקא מה שנחשב בערב לאומנות "נמוכה" היום יוצר הכי הרבה עניין".
אדמהון - כד גביע
התערוכה הנוכחית משלבת ישן וחדש מציגה את עבודות הקדרות הקדומה מול כדרות צעירה עכשווית. מה ההבדל בין הקדרות הקדומה מול כדרות צעירה עכשווית?
"הקדרות הקדומה הייתה קדרות שימושית, אשר שימשה לצרכים יומיומיים. היו כדים לבשר, חלב ולנוזלים. הקדרות העכשווית של אמנים צעירים, היא יותר אמנות אסטטית שמשלבת ישן וחדש. מלבד הייצור של הג'בנות, הקנקנים של הקפה, שגם היום משתמשים בהם. ייצור הקנקנים ממשיך עדיין באתיופיה בעבודת יד וכן סירים למיניהם. בארץ כמעט הפסיקו לייצר קנקנים, ואם מייצרים זה יותר לצרכי נוי".
מה משמעות "הכרבולת" שבמעטרת את הכדים האתיופיים?
"הציצית היא בהשראת הפרחים והצומח, מעין קישוט לכד בהשפעת הטבע הנפוץ באתיופיה".
נשענים על המסורת אבל יוצרים עבודות אישיות תוך חיפוש הזהות העצמית
לסיום, איזו עבודה אסור למבקרים לפספס בתערוכה?
"עבודה שריגשה אותי במיוחד היא יצירתו של מולו גטה - "רעב". במסע לסודן הוא שיכל את בנו הצעיר, והוא תיאר את זה בעבודה באומץ רב. העבודה של אדמהון, כד עם טקסטורה קיפודית, גם מעניינת בעיני. יש בה טקסטורה שדוקרת אותך".
קבוצת גבנה וכדים
האמנים המשתתפים: אדמהון גלאור, ברצ'יקו אדלה, רוזה יגזאו, טדג רחל, אנטנש יאלאו, טנת אווקה, אלי אמן, קסה ווסה, גילה ביטאולין, ציונה יאסי.
"מאמנות קולקטיבית לאמנות אישית"
פתיחה חגיגית : יום חמישי , 1.12.2022 בשעה : 19:00
בית האמנים - רח' אלחריזי 9, תל אביב
אוצרת התערוכה : סמדר מסינג
שעות פתיחה:
ב’-ה‘ 10:00 – 13:00, 17:00 – 19:00,
ו’ 10:00 – 13:00,
שבת 11:00 – 14:00.