מוקדם יותר השנה אספן מוביל בארה"ב כתב להנהלת ארט באזל ואמר שהוא סירב לדרוך ביריד מיאמי בפלורידה השבוע, לאחר שהחוק המכונה "אל תגיד הומו" הועבר על ידי המדינה בחודש מרץ. החקיקה מגבילה בתי ספר יסודיים ללמד תלמידים על נטייה מינית ומגדר.
האיש מאחורי הצעת החוק הוא מושל פלורידה והחביב על פוקס ניוז רון דה-סנטוס, שבתחילת החודש המשיך לכהונה שנייה וצפוי להתמודד לנשיאות נגד דונלד טראמפ ב-2024. דסנטוס מנהל מלחמת תרבות גם בחזיתות אחרות: הוא אסר על הפלות לאחר 15 שבועות הריון ולאחרונה הציג את חוק Stop Woke, המגביל את ההוראה על תיאוריית גזע קריטית, כולל הרעיון של פריבילגיה לבנה. דחייה קטנה הגיעה באוגוסט, כאשר שופט הוציא צו מניעה זמני על הצעת החוק האחרונה, ותיאר אותה כ"דיסטופית באופן חיובי".
דיסטופיה הפכה לסצנה מוכרת מדי בפוליטיקה של ארה"ב, אבל המעבר של פלורידה ממדינת נדנדה לרפובליקה מוצקה מדאיגה במיוחד כמה מאנשי התרבות המובילים במיאמי. כפי שמגדיר זאת המגה-אספן יליד ארגנטינה חורחה פרז: "אני שונא לראות איפה המדינה נמצאת עכשיו. הדעות של אנשים כל כך קיצוניות, אין דיון ואין ביניהם". הוא חושב שחופש הביטוי הוא אבן הפינה של החברה האמריקאית. "לכל אחד צריכה להיות הזכות להביע אמנותית מה שהוא רוצה", מוסיף פרז.
רובין קיד, הלא הוא The Kid, 'אלוהים יברך את הבית השבור שלנו' (2022)
אריק תאיר
פרז, שנולד לגולים קובנים, נמנה עם קבוצה חזקה של אספנים במיאמי, אך הנאמנות הפוליטית בעיר מעורבת. נורמן ברמן, רוזה וקרלוס דה לה קרוז וקן גריפין תרמו כולם בנדיבות למפלגה הרפובליקנית, בעוד שמרה רובל ומרטין מרגוליס כתבו צ'קים עבור הדמוקרטים.
פרז, תומך ותיק של הילרי קלינטון שתמך גם בג'ב בוש הרפובליקני, מגדיר את עצמו כ"דמוקרטי ליברלי". הוא מוסיף: "אני לא אדם של דסנטוס, ואני לא אדם של טראמפ. מצד שני, אני חושב שהמפלגה הדמוקרטית הלכה קצת יותר מדי שמאלה". על ידידותו עם דונלד טראמפ, פרז אומר שהקרע התפתח כאשר סירב לתמוך בהתמודדות הנשיאותית של טראמפ, תוך ציון חילוקי דעות על "כמעט כל מדיניות", כולל הגירה וסביבה.
אז איך משפיעה הדחיפה של פלורידה ימינה על מיאמי ועל הסצנה התרבותית שלה?
למרות ההשפעה המצמררת של הפוליטיקה הימנית ההולכת וגוברת של המדינה, פרז מציין כיצד הגישה הפרו-עסקית של פלורידה מוזלת המס תרמה ל"תחייה נוספת" של הסצנה התרבותית של מיאמי, שצמחה עם זרם של אנשים ותאגידים עשירים מאז תחילת הקורונה. "הצמיחה הייתה עצומה, והיא הביאה איתה אמנות", אומר פרז. "מיאמי היא כבר לא רק עיר שמש וכיפית, היא מקום רציני לעסקים ולאמנות - וזה קורה עכשיו כל השנה".
פרז היה מכריע בעליית הרמה התרבותית של מיאמי. מאז 2011, האספן, שעשה את הונו בפיתוח דירות יוקרה, תרם 55 מיליון דולר למוזיאון פרז לאמנות מיאמי (PAMM, לשעבר מוזיאון האמנות של מיאמי), כולל אוספים משמעותיים של אמנות אמריקה הלטינית וקובנית - מהלך שהבטיח את שמו מעל הדלת. הוא גם תרם לאחרונה למוזיאון לאמנות בטמפה ולמוזיאון זייץ לאמנות עכשווית בקייפטאון.
האיסוף שלו נמשך במהירות - מאז התרומה האחרונה שלו ל-PAMM ב-2017, פרז רכש יותר מ-5,000 יצירות, כ-700 מהן על ידי אמנים קובניים, רבים נרכשו לאחר ההפגנות ב-11 ביולי 2021.
"התחלנו לקנות כמו משוגעים כי אמנים בקובה היו צריכים כסף", אומר פרז. עבודות של טניה ברוגורה, מריה מגדלנה קמפוס-פונס, קרלוס גאראיקוה ורובן טורס יורקה הן בין העבודות המוצגות כעת בתערוכה, You Know Who You Are, בגלריה הפרטית שלו, El Espacio 23.
סוגיות מאתגרות מתמודדות בתערוכות במקומות אחרים במדינה. במוזיאון היהודי של פלורידה-FIU, הצלמת בוני לאוטנברג מתמודדת עם זכויות נשים, במיוחד החלטת בית המשפט העליון של ארה"ב לבטל את רו נגד ווייד. רוב ההפלות אסורות כעת בלפחות 13 מדינות בארה"ב.
"זה מקומם שלנשים אין את הזכות לבחור מה הן רוצות לעשות עם הגוף שלהן", אומרת לאוטנברג. "זהו איום על הדמוקרטיה שלנו. אותם אנשים שגנבו לנו את זכות הבחירה ינסו בסופו של דבר לגנוב גם את הזכויות האחרות שלנו".
כחלק מהרטרוספקטיבה שלה, לאוטנברג מציגה גם את Guns Kill (2022), יצירה המעמידה את פסל החירות מעל תמונות של רובים בסגנון AR-15. העבודה נוצרה לטובת Giffords, ארגון המוקדש להצלת חיים מאלימות נשק בראשות חברת הקונגרס הדמוקרטית לשעבר גבריאל גיפורדס, שנפצעה קשה מירי המוני ב-2011.
הצלמת מציינת כיצד אותם סנאטורים שהם תומכי החיים הם לרוב גם נגד שליטה על אחזקת רובים. "זה כל כך צבוע", היא מוסיפה.
לאוטנברג, שמחלקת את זמנה בין ניו יורק לפאלם ביץ', היא אלמנתו של הסנאטור הדמוקרטי הוותיק פרנק לאוטנברג. היא מציינת כיצד המצביעים הלטינים בפלורידה נעו ימינה. לפי הערכות, 72% מהרפובליקנים הרשומים במיאמי-דייד הם היספנים, רבים מהם קובנים-אמריקאים. "כשהייתי הולכת לאירועי גיוס כספים במיאמי עם בעלי המנוח, רוב הלטינים היו דמוקרטים. הקובנים תמכו בנו, אבל עכשיו הרבה מהם הלכו ימינה", היא אומרת.
האמן היליד Hock E Aye VI 'ערימת הציפורים' (צ'יין וארפאהו) אחד מהסדרות המדגישות את סוגיית זכויות הקרקע של אינדיאנים
אריק תאיר
לאוטנברג מציעה שסוגיות "לטיניות" מסורתיות כמו הגירה, מאבק בגזענות ופוליטיקת זהויות תופסים כעת לעתים קרובות את המושב האחורי לדאגות לגבי הכלכלה, הדת ומדיניות החוץ.
עבור רבים בעולם האמנות במיאמי, עידוד הגיוון נותר בראש סדר העדיפויות. הדחף העיקרי מאחורי הקמת הגלריה שלו, יופיטר, של גבריאל קילונגו במרץ היה לתת במה לאמנים מרקעים חברתי-תרבותיים שונים. הסוחר, שנמלט ממולדתו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לאחר מלחמות שנות ה-90 וה-2000, עבר בתחילה מניו יורק למיאמי עם פרוץ המגיפה כדי להקים פופ-אפ לגלריה מיטשל-אינס אנד נאש. זה היה כל כך מוצלח שקילונגו הסתעף בעצמו ובחודש הבא פותח חלל חדש שיותר מכפיל את גודל הגלריה הנוכחית שלו.
השבוע, קילונגו מציג בתערוכת Untitled Art, שם הוא מציג ציורים של האמן האוטודידקט מסיאטל מרקוס לסלי סינגלטון (המחירים נעים בין 3,000 ל-20,000 דולר).
הוא מציין את מספר ה"דמויות המקוטבות" במיאמי, אך גם מציין כיצד עמיתיו בעולם הגלריות "נוטים לייצג ערכים פוליטיים הסותרים לחלוטין את מה שאדם מיאמי ממוצע חושב".
גם המוסדות של מיאמי דוגלים בשילוב מגוון של אמנים, גם אם התומכים הפיננסיים שלהם מחזיקים בדעות שמרניות. נורמן ברמן, למשל, הוא הנדיב העיקרי של ICA מיאמי, הידועה בתכנות המתקדם שלה. "זה אחד מני מוזיאונים רבים במיאמי שמציגים אמנים שמאתגרים את האמונות שיש לדסנטוס וטראמפ", אומר קילונגו.
הסוחר חושב שהתפיסה של פלורידה כמדינה אולטרה-שמרנית מאותגרת עוד יותר על ידי קבוצת אספנים שחושבים קדימה שפותחים חללים, כולל בת' רודין דה-וודי, שפתחה את הבונקר בפאלם ביץ' ב-2017, ואריאל ודפנה בנטטה, שלפי הדיווחים בונים חלל שיקדם אמנים קווירים ושחורים.
"מבחינה תרבותית, בעשור הקרוב מיאמי תתחיל לאתגר ערים כמו ניו יורק ולוס אנג'לס", מאמין קילונגו.
אף על פי כן, דסנטוס עדיין מהווה איום לרבים במדינת השמש; כפי שניסח זאת המושל בעצמו: "פלורידה היא המקום שבו התעוררה הולכת למות."
עמדתו לא אבדה לגבי חלק מהאמנים שהציגו השבוע בארט באזל במיאמי ביץ'. האמנית מדאלאס לסלי מרטינז מציגה חבילה של ציורים מופשטים חדשים עם הגלריה הטקסנית ועכשיו.
נוצרו "במיוחד לרגע הזה", כדברי מרטינז, עבודתם נובעת מהזהות הטרנס-בינארית של האמן ומההיסטוריה האבותית בעמק ריו גרנדה בגבול טקסס-מקסיקו.
אז מה בעצם מסמל "הרגע הזה" עבור מרטינז, שמציגה לראשונה במיאמי? "אני נאבקת בתחושה עמוקה של עצב וכעס כי אני מגיעה ממדינה ממש אנטי-קווירית אחת לאחרת עם העבודה שלי", הם אומרים. "אבל אז אני חושבת 'לעזאזל כן, אני מביאה את הכי הרבה ציורים 'שצועקים הומו' שאני יכולה לפלורידה'. הבאת העבודה שלי למצב הזה מדברת ישירות על הצעת החוק הזאת - לא משנה כמה מישהו ינסה, אין דרך למחוק אותנו".