מספר חפצי אמנות שנבזזו והוחזרו לטורקיה ולאיטליה בשלושת החודשים האחרונים התגלו באוסף הפרטי של הפילנתרופית האמריקאית הבולטת שלבי ווייט. החפצים נתפסו מביתה של ווייט במנהטן במהלך 18 החודשים האחרונים, כחלק מחקירה ארוכת שנים שבדקה את מקור האוסף שלה.
צווי חיפוש שהונפקו על ידי משרד התובע המחוזי במנהטן ב-28 ביוני 2021 וב-27 באפריל 2022, שנראו על ידי The Art Newspaper, מציגים 23 יצירות, שסוכני ביטחון המולדת מצאו "סיבה סבירה" להאמין שנגנבו. על פי המסמכים, הם מהווים ראיה להחזקה פלילית של רכוש גנוב בדרגה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית, וכן לקשירת קשר לביצוע עבירות אלו.
מתיו בוגדנוס, ראש יחידת הסחר בעתיקות במנהטן במנהטן, סירב להגיב כי התיק פעיל. ווייט גם בחרה שלא להגיב, ואמרה ל- The Art Newspaper: "באמת שאין לי מה להגיד".
ווייט היא תורמת מרכזית למוסדות כולל מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שם היא נאמנה וחברת מועצת המנהלים, ולאוניברסיטת ניו יורק, שאת המכון לחקר העולם העתיק שלה הקימה ב-2006 באמצעות מתנה שנויה במחלוקת של 200 מיליון דולר. יחד עם בעלה המנוח ליאון לוי, שאת הקרן שלו היא מנהלת כיום, היא בנתה אוסף של אמנות עתיקה המייצגת תרבויות המזרח הקדום, היווני, האטרוסקי, הרומאי ותרבויות אחרות. ווייט ולוי גם העניקו מתנה של 20 מיליון דולר ל-Met, ובשנת 2007 קרא המוסד לגלריה המרשימה שלו לאמנות יוונית ורומית,ע"ש לאון לוי ושלבי ווייט קורט.
זו לא הפעם הראשונה שאוסף לוי-וויט נבדק לגילוי חפצים שנבזזו. ב-1990 הוצגו ב-Met יותר מ-200 חפצים מהאוסף של בני הזוג בתערוכה Glories of the Past: Ancient Art from the Shelby White and Leon Levy Collection; עשור לאחר מכן, הארכיאולוגים דיוויד גיל וכריסטופר צ'יפנדייל פרסמו מחקר שבו גילו של-93 אחוז מהעבודות המוצגות אין מקור ידוע. ב-2008 מסר ווייט עשר עתיקות קלאסיות לרשויות האיטלקיות, וכן שני חפצים מהמאה הרביעית לפני הספירה ליוון. ב-2011 הוחזר לטורקיה פלג הגוף העליון של פסל הרקולס העייף, בבעלות משותפת של לוי וויט ושל המוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון, והוצג ב-Glories of the Past.
כמה יצירות שפורסמו בקטלוג התערוכה הן בין אלה שנתפסו במאמצי ההחזרה האחרונים. באוקטובר, פסל ברונזה בגודל טבעי של הקיסר הרומי לוציוס ורוס, מתוארך לסוף המאה השנייה עד תחילת המאה השלישית לספירה, וארבעה חלקים של סרקופג אנטולי עם עמודים מהעיר העתיקה פרגה, מתוארכים בין השנים 170 ל-180חזר לטורקיה בעקבות מאמצי החזרה משותפים בין משרד התובע המחוזי במנהטן, משרד מנהל המודיעין הלאומי בארה"ב ומשרד התרבות והתיירות של טורקיה. צו החיפוש שלוויטמ-27 באפריל מפרט את שווי הפסל ב-15 מיליון דולר ואת שברי הסרקופג ב-1 מיליון דולר. שתי היצירות נחשפו במהלך טקס החזרה לארץ במוזיאון אנטליה ב-13 בנובמבר, לצד ארבעה חפצים שנבזזו נוספים, כולל אליל שיש מתקופת הברונזה הקדומה מסוג Kusura ופסלון של אפולו. לפי הקונסוליה הכללית של ארה"ב באיסטנבול, החפצים חולצו מחפירות לא חוקיות בטורקיה לפני יותר מ-50 שנה והוברחו לארצות הברית. הבעלים הקודמים של כל שש היצירות זוהו על ידי Hurriyet Daily News כשני בתי מכירות פומביות וכאספן ללא שם בארצות הברית.
חפצי האמנות שנתפסו השנה מדירתה של ווייט והוחזרו בספטמבר לאיטליה: קדרת גביע בצבע אדום (בסביבות 515 לפני הספירה, בשווי של 3 מיליון דולר); גרוט אפוליאני עם ראש של איל (בסביבות 330 לפני הספירה, מוערך ב-15,000 דולר); ושתי צלחות דגים, המיוחסות לקבוצת הציירים Perrone-Phrixos (אמצע המאה הרביעית לפני הספירה, שניהם בשווי של 20,000 דולר).
The Art Newspaper זיהה בין החפצים שנתפסו גם "פסל ארד של אדם" (המאה הראשונה לפני הספירה, בשווי של 3 מיליון דולר); קדירה עם ארבעה ראשי חיות (המאה השישית לפני הספירה, מוערכת ב-150,000 דולר); וסיכת ספירלה מברונזה (בשווי של 25,000$) שהיו בעבר ברשותה של ווייט. הם מנו 58 עתיקות שהוחזרו בחודש ספטמבר, כולל 21 מהמט.
חפץ אחד נוסף, משנת 700 לפני הספירה שנתפס מהאוסף של ווייט במסגרת הצו של יוני 2021, הוחזר גם הוא לאיטליה. הוא היה בין כמעט 200 חפצי אמנות יווניים ורומיים שנבזזו והוחזרו ממוזיאונים ומבתים ברחבי ארצות הברית בדצמבר 2021, במה שגורמים רשמיים תיארו כהחזרה היחידה הגדולה ביותר של שרידים מארה"ב לאיטליה.
מוזיאונים, צריכים לשים לב ולהעריך נכון הלוואות עתידיות מהאוסף של ווייט ולוי. "ברור שהם רכשו מספר חפצים שנחפרו באופן לא חוקי והוצאו מארצות המוצא שלהם מחוץ למסגרת החוקית", הוא אומר. "אני בטוח שהם יגידו שהם רכשו דברים בתום לב. אבל את היקף הביזה שאנו מכירים - הם היו צריכים לעשות את בדיקת הנאותות שלהם לפני שהם רכשו אותו. ומוזיאונים צריכים לעשות את בדיקת הנאותות שלהם כשהם מקבלים הלוואות".
אבל צירוגיאניס אומר שהוא לא אופטימי לגבי המוזיאונים שישנו את דרכם. "שוק העתיקות והמוזיאונים עושים את אותו הדבר שהאספנים עושים: הם לא בודקים את החפצים שלהם מול הרשויות; במקום זאת, הם מנסים להחזיק בהם כמה שיותר, מתוך מחשבה שהם עלולים להתחמק מזה", הוא אומר. "אבל במציאות - אולי אפילו בלי שהם רוצים להבין זאת - הם מחכים לבלתי נמנע: הרשויות ידפוקו על דלתן עם צו. זו הבחירה שלהם לפעול לפי האסטרטגיה הזו, אבל הם היו צריכים לדעת עד עכשיו שזה לא עובד ושהם צריכים לשנות את הגישה שלהם. " המקרה האחרון על אוסף שלבי ווייטס, שוב, הוא הוכחה נוספת, בין רבות, לנקודה זו."