נתונים ראשוניים שנאספו עבור דו"ח חדש שפורסם החודש על ייצוג אמנים מקבוצות מיעוט במוזיאונים בארה"ב ובשוק האמנות הבינלאומי מראים שכמעט ולא הייתה התקדמות מאז 2008, בוודאי כשמדובר ברכישות של מוזיאונים.
דו"ח ברנס הלפרין 2022 עקב אחר שלוש קבוצות בין 2008 עד אמצע 2022 עבור נתוני שוק ובין 2008 ל-2020 עבור נתוני מוזיאונים ובדק רכישות של אמניות, אמנים שחורים, ואמניות שחורות אמריקאיות.
The Art Newspaper ראה תצוגה מקדימה של הנתונים החדשים ויכול לחשוף כי בהתמקדות בחלוקה של מתנות לעומת רכישות במוזיאונים, עבור אמניות, מתנות עולות על הרכישות ב-71% לעומת 29%; ואילו עבור אמנים שחורים אמריקאים, מתנות מייצגות 63% מהרכישות והרכישות על 37%. עבודה של אמניות אמריקאיות שחורות היא הקטגוריה היחידה שבה הרכישות עולות על מתנות, ביחס של 56% רכישות ו-44% מתנות, אם כי המספרים בפועל זעירים.
אז מה מספרים לנו נתוני הרכישות על ההתקדמות, או חוסר ההתקדמות, שנעשתה במוזיאונים בארה"ב (יותר מ-30 נסקרו לצורך המחקר)?
העיתונאיות ג'וליה הלפרין ושרלוט ברנס, שהיו שותפות לכתיבת הדו"ח, מציעות שהנתונים מראים את כוח הקנייה המוגבל של מוזיאונים ועד כמה הם מסתמכים על תורמים כדי לעצב את האוספים שלהם - ובסופו של דבר, עד כמה נאמני המוזיאונים והשוק קשורים קשר הדוק, כפי שמגדירה זאת הלפרין: "מתנות מגיעות מאנשים שנמצאים בדירקטוריון, מפטרונים מהאסכולה הישנה, והם נוטים לאסוף את התמונות המיושנות של תולדות האמנות".
בפודקאסט Death of an Artist, בהנחיית האוצרת האמריקנית הלן מולסוורת', מוסיפה הלפרין: "רכישות הוכחו כהרבה יותר מועילות מבחינת שינוי מכיוון שההחלטות האולטימטיביות מתקבלות על ידי האנשים שמחזיקים בארנק, על ידי הדירקטוריון, ועל ידי האנשים שקצת יותר מושרשים במערכות הכוח".