צפונות האדמה ע"פ יוצרים ערבים ויהודים מהגליל והגולן

התערוכה הקבוצתית צפונות אדמה פותחת חלון לעולמם של 10 יוצרות ויוצרים, ערבים ויהודים, החיים בגליל ובגולן, בחלקה הצפוני של הארץ ויוצרים בחומרי אדמה. האמנים המציגים בה, חיים אמנם באותה פריפריה גיאוגרפית ויוצרים בחומרים דומים, ועם זאת סגנונם הייחודי בולט . חלק מן העבודות בתערוכה נלקחו מתוך האוסף הפרטי של האמנים ורבות בה מהן נוצרו במיוחד עבור תערוכה זו.

התערוכה עוסקת בקשר של אמנים אלו לאדמה עליה הם חיים וממנה הם יוצרים אמנות.

מיכל ניב מספרת על ייחודה של התערוכה שאצרו היא ואבנר זינגר, "התמקדנו ברעיון של לתת במה ליוצרים בחומר קרמי וחומרי אדמה אחרים, החיים בפריפריה. ההחלטה לבחור בפריפריה הצפונית הייתה לכאורה אקראית, אבל בדיעבד אני חושבת שזימנתי לעצמי סוג של מסע שורשים אישי למחוזות ילדותי. אחרי שבחרנו להפנות את המבט צפונה היה ברור גם לאבנר וגם לי שמה שמעניין אותנו הוא הדיאלוג עם האמנים - היה לנו חשוב לבקר אותם בסביבת העבודה שלהם, ללמוד להכיר את אותם ואת אורח חייהם ולהביא משהו מזה לתוך חלל הגלריה".

כל האמנים אליהם פנו חיים בישובים קטנים וכפריים, בקרבה גיאוגרפית יחסית אחד לשני ויוצרים בחומרי אדמה: קרמיקה, אבן ומתכות. הם באים מתרבויות ודתות שונות, אורח החיים שלהם לא בהכרח דומה וכך גם סגנונם האמנותי, "הרעיון היה לחפש את הייחוד של כל אחד ואחת מהם ולהראות את ׳שמיכת הטלאים׳ הצבעונית והמרתקת שנוצרת מתוך המגוון הזה. החלטנו לפתוח את המסע אל תוך עולמם של היוצרים בשאלה – ״מה טיב הקשר שלך לאדמה שעליה אתה חי וממנה יוצר, וכיצד מתבטא קשר זה בעבודות שלך?״ התשובות שקיבלנו הן בשיחה עם האמנים והן דרך העבודות שלהם שיקפו נאמנה את אותו מגוון שחיפשנו".

באמצעות העבודה בחומר נפרשת יריעה של סיפורים, חוויות, נופים, ותרבויות וצפות שאלות כגון, מהו טבעה של מלאכת היצירה עבור כל אחד מהיוצרים הללו, כיצד מגיבה רוחו של כל אחת ואחד מהם לטבע הנשקף מהחלון? מה בין טבע האדם לטבע החומר? מה בין אדם לאדמה? אדמתו?

כמה עבודות בתערוכה שעוסקות בזהות ובשייכות. אחת הבולטות היא העבודה המשותפת של חסן, וורדה והאז׳ר ח׳אטר. האז׳ר, בתם הצעירה של וורדה (קרמיקאית שעובדת בחומר מקומי) וחסן (פסל אבן שאוסף אבנים בסביבת מגוריו ומפסל בהן) ממג׳דל שאמס, הזמינה את הוריה לשיתוף פעולה יצירתי, כחלק מפרויקט שיצרה בלימודי הצורפות שלה בתל-חי. שלושת בני המשפחה יצרו יחד סדרה של כוסות מאטה ובסיסים לכוסות אלו, בחומרים וטכניקות שונים. מסתבר שמאטה הוא המשקה הרשמי של תושבי מג׳דל שאמס. הוא הגיע במקרה מדרום אמריקה לישובים הדרוזיים של צפון רמת הגולן לפני כמה עשרות שנים והשתרש. דרך היצירה המשותפת והשימוש בכוסות המאטה כמטאפורה, העבודה ״טקס משפחתי״ מביעה רעיונות של חיפוש זהות והגדרה, של ניסיון להתאים, של דמיון ושוני ושל רב-תרבותיות.

דוגמא נוספת לעיסוק בשייכות ותרבות ניתן למצוא בעבודות של האמן אלון גיל. אלון, שחי בישוב כליל עוסק ברב-תרבותיות וביצירת גשרים בין מזרח למערב באמצעות שימוש בדמויותיהם של אום-כולתום וזהר ארגוב בעבודותיו, לצד טקסטים בערבית. אלון מספר שמבחינתו אום-כולתום וזהר ארגוב הם דמויות שפרצו את מחסום התרבות שממנה באו, זכו להכרה רחבה ולהערכה בקרב תרבויות אחרות והפכו לאייקונים תרבותיים.

גם העבודה ״שלי (בצת, עכו, חיפה, טנטורה, יפו)״ של האמנית מנאל מורקוס מעלה שאלות בנוגע לזהות ושייכות. מנאל יצרה עבור התערוכה סדרת ג׳ארות מים מערבוב של חומר קרמי עם אדמות ישובים שונים בהם חיה לאורך השנים אוכלוסיה ערבית. בשיחות איתה סיפרה לנו מנאל על תהליך ההתרחקות שלה, כיוצרת צעירה, ממסורות המלאכה בהן עסקו הנשים בכפר הולדתה ומגוריה, כפר יאסיף. מנאל מתארת כיצד, עם השנים, למדה להעריך את המיומנות האלו ואת הכוח שנתן העיסוק בקראפט לאותן נשים. מאז היא עוסקת בקידום והעצמת נשים דרך היצירה. הג׳ארות, כדי המים של מנאל, מזכירים בצורתם גוף אישה והמכסים שלהם מעוטרים ברקמה מסורתית עדינה, שנרקמה בדייקנות ע״י אמה של מנאל.

האם יהודים וערבים מסתכלים באופן שונה על האדמה?

"היה לנו חשוב לתת במה לאמנים תושבי הצפון, יהודים וערבים כאחד, אבל הפוקוס מבחינתנו לא היה העיסוק ביחסי שכנות או ביחסי יהודים- ערבים, אלא רצון להציג כל אחד מהם כיוצר אינדיבידואלי המבטא את רעיונותיו בקשר לאדמה. קשה מאוד לעסוק במושג ׳אדמה׳, בטח בישראל, בלי לגעת בפוליטיקה ובאמת חלק גדול מהאמנים המשתתפים עוסקים בנושאים פוליטיים ביצירתם, אבל חלקם פחות עוסקים בנושאים אלו, או בכלל לא - אדמה היא לא רק קרקע פוליטית. מתוך השיחות עם האמנים על החיים ועל היצירה עלו הרבה ספורים אישיים, מחשבות ודעות שחלקם קשורים קשר הדוק לפוליטיקה ולהיסטוריה של המקום, חלקם קשורים לאורח חיים, לתרבות, לחקלאות או לגיאולוגיה. לצד כל אלו עלו גם רעיונות יותר מופשטים על האדמה כחיבור למהות רוחנית, על הניסיון לחקות את הטבע, על האופן שבו השפה העברית קושרת בין המילים ׳אדם׳ ו׳אדמה׳ החולקות שורש משותף ואפילו על מה זה אי-קשר לאדמה", אומרת ניב.

בעבודות עולים וצפים כאב, תסכול, שאלות על זהות ותחושת שייכות, לצד מסרים של קרבה אנושית, חיבור למקום ולחומר, תקווה ואמונה משותפת של כל היוצרים בכוחה של האמנות להניע ולהביא לשינוי. "אני מאמינה בכוחה של האמנות ליצור גשרים בין אנשים ותרבויות, להזמין לשיח תרבותי ומכיל , שיח שיכול לעסוק בקשיים ובקונפליקטים לצד עיסוק ביופי ובהרמוניה ולאפשר לכל אלו להתקיים בחלל הגלריה. בעיני לחשיבה יצירתית ולעשייה יצירתית יש תפקיד מכריע בחינוך. ליצירה בחומר קרמי בפרט יש יכולת לרפא ולחבר ולשמח. התערוכה ׳צפונות אדמה׳ מציעה מגוון סיפורים אישיים וקולקטיביים ומגוון השקפות ודעות שכולן, על אף השוני או בזכותו, חיות בהרמוניה אחת עם השנייה. התערוכה מעבירה בעיני מסר של אחווה ושיתוף למרות העבר, למרות המשקעים, בזכות ראיית הטוב, בזכות אהבת האדם ואולי גם בזכות החיבור לאדמה שהוא חיבור ללא תחושת בעלות" אומרת ניב.

גלריה גבעת חביבה לאמנות בוחנת, מעלה וחוקרת את "המשותף" על רבדיו השונים. ערכים של חברה משותפת, שיח רב תרבותי וקידום המרקם הרב תחומי באמנות. הגלריה מציגה אמנות מקומית הנותנת במה ליוצרים מאוכלוסיות שונות בחברה הישראלית.

'צפונות אדמה' - תערוכה קבוצתית בחומרי אדמה

פתיחה: שבת ה- 26.11.22 , 12:00-14:00

____________________________

אוֹצרים: מיכל ניב ואבנר זינגר

מציגים: אלון גיל, אפרת אייל, דורי שכטל זנגר, האז׳ר ח׳אטר, הילדה מירום, וורדה ח׳אטר, ורדה יתום, חסן ח׳אטר, מנאל מורקוס, מרוות עיסא (אליאס).