ב-22 בנובמבר רוסיה התפטרה מראשות הוועדה למורשת עולמית, בנימוק של חוסר האפשרות לממש את המנדט שלה. היורשת היא השגרירה הסעודית באונסקו, הנסיכה חיפה בינת עבדולעזיז אל-מוגרין, שתעמוד גם בראש תוכנית הדירקטוריון והוועדה ליחסי חוץ.
ועדת המורשת העולמית, האחראית על יישום אמנת המורשת העולמית שאמורה להשגיח על 1,154 אתרי המורשת העולמית, מהעיר והלגונה של ונציה ועד למקדשי אנגקור וואט, נמצאת בקיפאון מאז הפלישה ב-24 פברואר לאוקראינה בגלל חרם של רוב חברי הוועדה הבין-ממשלתית, כל עוד רוסיה הייתה אחראית.
לאחר ניסיון לא מוצלח למנות יו"ר חדש, האסיפה השנתית, שאמורה להתקיים ביוני בעיירה קאזאן שבדרום-מערב רוסיה בוטלה, וכך גם החגיגות בפירנצה לציון 50 שנה לאימוץ אמנת המורשת העולמית, אירוע שמקודם על ידי אונסקו וממשלת איטליה.
הכללים מכתיבים שהראשות תעבור למדינה הבאה בסדר אלפביתי, במקרה הזה סעודיה, מה שבמקרה מתאים לאינטרסים של רוסיה, שתי המדינות משתפות פעולה בתוך אופ"ק כדי לשמור על מחירי הנפט גבוהים, בעוד שרוסיה הצביעה נגד החלטת האו"ם להמשיך בחקירת הפרת זכויות האדם על ידי סעודיה בתימן וסירבה לגנות את הנסיך מוחמד בן סלמאן על רצח העיתונאי ג'מאל חשוגי.
אונסקו, כמו האו"ם, לא הצליחה להוקיע את רוסיה על המלחמה באוקראינה, ורק סיפקה רשימה מעודכנת של האתרים שניזוקו. נכון ל-7 בדצמבר, המספר עמד על 100 אתרים דתיים, 17 מוזיאונים, 79 מבנים בעלי עניין היסטורי או אמנותי, 19 אנדרטאות ו-10 ספריות (לא כולל שבעת אתרי המורשת העולמית במדינה).
העמדות המנוגדות מבחינה פוליטית של המדינות החברות במלחמה נחשפו בוועד הפועל, שהתכנס ב-15-19 באוקטובר. הוצג דיווח נוקב ממקור ראשון על מצב המורשת והסביבה בחצי האי קרים ובאוקראינה, שהתייחס בכלליות לתוקפנות רוסיה ולפעולות של אונסק"ו בהגנה על מורשת המדינה. אך כאשר נערכה הצבעה האם להזמין את מנכ"ל אונסק"ו לעדכן על המצב בפגישה הבאה, רק 19 מדינות היו בעד (אוסטריה, בוצואנה, צ'ילה, איי קוק, צרפת, גרמניה, הונגריה, איסלנד, איטליה, יפן, ליטא, מקסיקו, הולנד, פולין, הרפובליקה של קוריאה, דרום אפריקה, ספרד, שוויץ וטורקיה); שלושה היו נגד (סין, רוסיה ומיאנמר), ו-28 נמנעו (אפגניסטן, אנגולה, ארגנטינה, ברזיל, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה הדומיניקנית, מצרים, גאנה, גרנדה, הודו, ירדן, קניה, כווית, קירגיזסטן, נמיביה, פקיסטן, פרגוואי, ערב הסעודית, סנגל, סרביה, תאילנד, טוגו, תוניסיה, איחוד האמירויות הערביות, הרפובליקה המאוחדת של טנזניה, אורוגוואי ווייטנאם).
זה ממחיש כיצד השבר של היום בפוליטיקה הבינלאומית משפיע על שימור המורשת התרבותית והטבעית ועד כמה נדדה אונסק"ו מהעקרונות שבבסיס אמנת המורשת העולמית משנת 1972 כדי להגן על האתרים כטובת הכלל. המדינות החברות הפכו בהדרגה את מה שהיה גישה טכנית ומקצועית לגישה פוליטית, עם בריתות ועסקאות סודיות להתקבל לאתרים לרשימת אתרי המורשת העולמית ולהימנע מסנקציות שבהן אתר מנוהל בצורה לא נכונה.
בוועדה למורשת עולמית 2021 אף מומחה לא הורשה להשתתף בדיון והוויכוחים היחידים היו בין שגרירים באונסקו, למרות דרישה רשמית למנות מומחים כנציגים. כך, למשל, ונציה והלגונה שלה נמלטו שוב מהכנסת לרשימת המורשת בסיכון למרות האיום ההרסני עליה מעליית פני הים.
הספר בגישה הפתוחה 50 Years World Heritage Convention: Shared Responsibility – Conflict & Reconciliation, מאת רולנד ברנקר וניקול פרנצ'שיני ואחרים, שפורסם השנה בהוצאת ספרינגר, משרטט את התנוונות רעיון המורשת העולמית מאז חתימת האמנה על ידי 194 מדינות בשנת 1972. הוא מתאר כיצד, "מדינות החברות בו מתרגלות להתמודד איתה כמילוי כוח וקונפליקט בינלאומי" והסיבה הבסיסית לכך היא ש"הנרטיב העולמי של מורשת עולמית מושחת לאט לאט". "לאומיות מערערת את הארכיטקטורה של שיתוף פעולה בינלאומי", הוא מסכם.