תערוכה חדשה בטורונטו שופכת אור על לאונרד כהן שמעטים הכירו

האמן רב-הכישרונות לאונרד כהן (1934-2016) היה נחוש בדעתו להיות מישהו, וניתן לומר שהוא עלה אפילו על הציפיות הפרועות ביותר שלו. עם זאת, כמו אמנים רבים, היו לו מאבקים. "למזל יש כל כך הרבה קשר להצלחה או לכישלון", אמר פעם. "כולנו הולכים לאיבוד".

למרות שהוא מוכר בעיקר בזכות הרומנים, השירה והמוזיקה שלו, כהן עסק גם באמנות חזותית, המופיעה באופן בולט ב-Everybody Knows (עד 10 באפריל 2023), תערוכה בגלריה לאמנות של אונטריו, שלקחה את שם הלהיט שלו מ-1988. המופע הוא פרי מוחו של האוצר הראשי של הגלריה, ג'וליאן קוקס, שקיבל השראה מתערוכת מחווה משנת 2018 במוזיאון לאמנות עכשווית במונטריאול, עיר הולדתו של כהן. "המטרה הייתה לחתוך את האדם שאנחנו חושבים שהכרנו", אומר קוקס.

חלק גדול ממה שמוצע סופק על ידי הקרן המשפחתית לאונרד כהן בלוס אנג'לס. מקור נוסף היה ארכיון באוניברסיטת טורונטו, שמתהדר בשלל קופסאות בנקאים של חומרי כהן, חלקם משנות העשרים לחייו, המזכירים את יותר מ-600 קפסולות הזמן של אנדי וורהול. יצירות רבות של כהן נכללות בתערוכת,AGO מפתיע עבור בחור שפעם הביע התלהבות מועטה מתכני הגלריות והמוזיאונים. "מעולם לא אהבתי רישום או ציור", אמר פעם. ציור צבעי מים שכותרתו My mother’s last hand נוגע ללב במיוחד. עבודות נוספות הן בפסטל, עפרון, דיו ואפילו מרקר.

כהן כמעט לא התבייש במצלמה ואהב לשרטט את פניו שלו - רבים מהפורטרטים העצמיים האלה מוצגים ב'כולם יודעים'. כולל גם דיוקנאות שהוגשו על ידי מעריצים מעריצים, שכן האיש היה באמת נערץ. קארה בלייק, שעבדה על הסרטונים שעוזרים להניע את המופע יחד עם ג'ורג' פוק, הודתה בכך בתצוגה מקדימה של התערוכה. "ביליתי זמן רב בארכיון [אוניברסיטת טורונטו] וראיתי כמה מספרי טלפון של נשים יש לו במחברות האלה", אמרה.

התערוכה מסתיימת במונטאז' של עטיפות האלבומים של כהן, כ-20 בסך הכל, הראשונה משנת 1967 כשהיה כבר בשנות השלושים לחייו, התחלה קצת מאוחרת לכוכב פופ. האחרון שוחרר ב-2016, ימים ספורים לפני מותו. לאורך הדרך הוענק לו פרס גראמי על מפעל חיים ונכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול - ברור שהצלחתו הייתה קשורה ליותר ממזל.

Leonard Cohen: Everybody Knows לאונרד כהן: כולם יודעים, עד 10 באפריל 2023, גלריה לאמנות של אונטריו, טורונטו