מארגני התערוכה הבוחנת את התקופה של ארטמיסיה ג'נטיליסקי בנאפולי ייחסו ארבע יצירות לאמנית מהמאה ה-17, ושינו את הקאנון ההיסטורי של האמנות של האישה האולד מסטרית הגדולה ביותר באירופה, ללא ספק.
אוצרי התערוכה, ג'וזפה פורציו ואנטוניו ארנסטו דנונציו, העניקו ייחוס מלא לארבע יצירות בהשאלה מאוספים ציבוריים ופרטיים בארה"ב ובבריטניה, והזינו את הוויכוח המתמשך סביב האופן שבו ג'נטילשי יצרה עבודות יחד עם אמנים מרכזיים אחרים שעבדו בנאפולי במהלך ימי הפעילות שלה.
התערוכה בגלריה ד'איטליה בנאפולי, Artemisia Gentileschi בנאפולי (עד 19 במרץ), כוללת 21 יצירות המשקפות את תפוקת האמנית בעיר בדרום איטליה בין השנים 1630 ל-1654. היא בוחנת את היקף שיתופי הפעולה שלה עם אמנים כמו ברנרדו קוואלינו , מיקו ספדארו(ידוע גם בשם Domenico Gargiulo) ואונופריו פאלומבו.
הציור Triumph of Galatea (בסביבות 1650) מושאל מהגלריה הלאומית לאמנות (NGA) בוושינגטון הבירה. באתר NGA נכתב כי קוואלינו יצר את העבודה. עם זאת, פורציו אומר כי "זו עבודה של ארטמיסיה שנוצרה בשיתוף רחב עם ברנרדו קוואלינו. הכיתוב [בתערוכה בנאפולי] מזכיר רק את שמה של ארטמיסיה, שכן אנו מאמינים שהיא הבעלים של ההזמנה ויוצרת הקומפוזיציה", והוסיפו כי "בערך הקטלוגי עולה בבירור שאלת שיתוף הפעולה בין שני האמנים".
פורציו כותב בקטלוג כי "חלק ניכר מהמבקרים, במיוחד ניקולה שפינוזה, נוטים לעבר האוטוגרפיה הכוללת [עבודה יחידה] של קוואלינו". פורציו מוסיף כי חוקר אחר, ריימונד וורד ביסל המנוח, האמין שמבחינת "איקונוגרפיה, תפיסה ומונומנטליות, ה-Galatea מוושינגטון הבירה יכול היה לצוץ רק ממוחה של ארטמיסיה".
"הציור הזה נקשר להזמנה של דון אנטוניו רופו, אספן אמנות חשוב ממסינה, מארטמיסיה ג'נטילשי", נכתב באתר האינטרנט של ה- NGA את הטיעון בעד מקור זה ניתן למצוא בפרסום של Bissell Artemisia Gentileschi and the Authority of Art: Critical Reading and Catalog Raisonné (1999). אבל ה-NGA מוסיף כי "בחינת העבודה לא מצאה עדות לידיים הנפרדות של ארטמיסיה, לה הוענקה ההזמנה, של קוואלינו".
איב שטראוסמן-פפלנצר, אוצרת ציורים איטלקיים וספרדים ב-NGA, אומרת: "תמכנו בפרויקט מההתחלה. אני מצפה לראות את התערוכה במרץ ולהשתתף ביום העיון שבו בטוח תורחב הדעה שלי על התקופה הנפוליטנית של ארטמיסיה".
דוגמאות ייחוס מחדש נוספות בתערוכה כוללות את הציור 'סוזנה והזקנים' (1652) מאוסף פרטי לונדוני, שבעבר יוחס גם לקוואלינו בלבד, אומר פורציו. העבודה נשלחה למכירה פומבית בסותביס ניו יורק בינואר (הערכה של 1.8 מיליון דולר עד 2.5 מיליון דולר) ויוחסה לג'נטיליסקי. באופן מכריע, הקטלוג שלסותבי'סמציין כי "שיתוף הפעולה של ארטמיסיה עם ציירים עמיתים בנאפולי במהלך הקריירה המאוחרת שלה היה נושא לוויכוח מלומד רב. במיקום הנוכחי שלו [בת שבע, במוזיאון קולומבוס לאמנות, אוהיו], ארטמיסיה הייתה אחראית על העיצוב והקונספציה הכוללת, כמו גם לדמויות העירום הנשי העיקריות; [ניקולה] שפינוזה מאמין שכל הדמויות הן של ארטמיסיה."
"רק בהנחיית ארטמיסיה"
קטלוג התערוכה של נאפולי מתייחס גם לתרומתו האפשרית של קוואלינו ל'סוזנה והזקנים'. מריה כריסטינה טרזגי כותבת כי "בעייתית יותר היא ההשתתפות האפשרית של ברנרדו קוואלינו שיכול להיות המחבר של שתי הדמויות הגבריות... כדי לנסות ולהבין את מורכבות העבודה, כדאי לזכור שארטמיסיה התייחסה לנושא 'סוזנה' בעבודות אחרות."
בינתיים, שתי יצירות בהשאלה ממוזיאון ג'ון ומיבל רינגלינג לאמנות בסרסוטה, פלורידה, 'בני ישראל החוגגים את שיבת דוד' ו'בת שבע במרחץ שלה' (1650), רשומות בקטלוג כמו מאת ג'נטילשי; המוזיאון האמריקאי מסווג את העבודות כ"סדנה של ארטמיסיה ג'נטילישי".
במאמר הקטלוגי שלו, פורציו דן בתורמים אפשריים נוספים ל'בני ישראל החוגגים את שיבת דוד', ואומר ש"מעבר למחלוקת" שגרג'יולו אחראי לצלליות ברקע ולנוף החצוב, "יש גם תרומה של פאלומבו אבל ברור שהכל תחת ניהולה של ארטמיסיה".
מוזיאון רינגלינג לאמנות קובע באינטרנט כי 'בת שבע באמבטיה שלה' צוירה ככל הנראה על ידי מספר אמנים, שכל אחד מתמחה בהיבטים שונים של הקומפוזיציה. פרויקטים שיתופיים כאלה היו אופייניים לסטודיו של ג'נטילשי בתקופה זו, מוסיף המוזיאון.
שילה בארקר, פרופסור משנה לתולדות האמנות באוניברסיטת פנסילבניה, אומרת: "שתי סיבות לקושי ביצירת קונצנזוס הן המחסור במידע ספציפי על הסייעים שעברו בסדנה של ג'נטילשי במהלך תקופת נאפולי הארוכה שלה, והמגוון הסגנוני של קנבסים כבר ביצירתה הקשורים לאותן שנים. גילויים חדשים של מסמכים והתוספות האחרונות ליצירתה הצריכו שיקול חדש של הבדים הנקשרים לשמה ושל משתפי הפעולה הקרובים שלה".