כס מלכות עתיק מתקופת המאיה שנשלח למוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק לשימור ותצוגה בתערוכת השאלה, יוצא שלא כדין ויש להחזירו מיד, כך על פי מכתב פומבי שנחתם על ידי הקולקטיב הגואטמלי להגנת המורשת ואחרים.
הארגון וקהילות הילידים בגואטמלה אומרים כי החוק בגואטמלה אוסר על ייצוא של חפצי אמנות כאלה לתצוגה, וכי ממשלת גואטמלה מפרה את החוק של המדינה עצמה בכך שהיא מאפשרת להציג יצירות מחוץ לגואטמלה למשך זמן רב.
ממשלת גואטמלה הסכימה לחריג משפטי להסכם השאלה הדדי עם ה-Met, שהכיל שורה של הסכמים נפרדים הנוגעים לשימור והצגה של יצירות. גורמים רשמיים העניקו אישור ייצוא זמני נדיר כחלק מהעסקה, שלאחריה הועברו כס המלכות הראשון מהמאה השמינית וחפץ שני – לוח אבן מאותה תקופה - למוזיאון ניו יורק באוגוסט 2021 על ידי המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה ואתנולוגיה בגואטמלה סיטי במיוחד לשיקום ע"י מומחה.
כס המלכות של K'in Lakam Chahk עם שני אצילים כעיניים של ההר
באדיבות מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
ממשלת גואטמלה וה-Met טוענים ששיתוף הפעולה מקדם את שימור המורשת התרבותית. שתי העבודות מוצגות בתערוכה Lives of the Gods: Divinity in Maya Art (עד 2 באפריל 2023), שתיהן לאחר שימור, והן יחזרו לגואטמלה עם סגירת התערוכה בשנה הבאה.
כס המלכות בעל ארבע הרגליים, שדרש יותר שיקום מלוח האבן, נחשב ליצירת מופת של אמנות מאיה בגלל התבליטים וההירוגליפים הייחודיים שלו. כס המלכות שהגיע ל-Met בשכבה עבה של אבק ומותקן באופן חובבני על בטון. מחקרים אפיגרפיים חשפו גם כי רגליו הקדמיות של כס המלכות הורכבו מחדש הפוך בעקבות חפירתו בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי ארכיאולוגים מאוניברסיטת פנסילבניה בעיר ההרוסה Piedras Negras, צפון מערב גואטמלה.
המשמרת, קרולין ריקרדלי, שפיקחה על השחזורים במהלך שמונה חודשים, אומרת שה-Met עבדו בצמוד עם פקידים מגואטמלה וקהילות מאיה לאורך תהליך השיקום. "זה היה הסכם הדדי, והצענו הצעות לפני כל צעד כדי להבטיח שכולנו היינו מיושרים בגישה האסתטית שלנו", היא אומרת. "עשינו את זה כי בסופו של דבר זו העבודה שלהם והפרויקט שלהם".
בצורתו המחודשת והמשופרת, כס המלכות מקובע לבסיס פלדה, חוטי גבס לא בולטים שימשו למילוי כל הפערים במבנה, וניקוי לייזר ללא מגע חשף חיוניות של גוונים אדומים שלא נראו במשך עשרות שנים.
"העתיד של ארכיאולוגיה, שימור ותולדות האמנות מושרש מאוד בפרויקטים שיתופיים", אומרת ג'ואן פילסברי, האוצרת של מט לאמנות אמריקאית עתיקה. "יש לראות בשיתופי פעולה בין מוסדות הזדמנויות להרחבת ידע אמפירי ותיאורטי".