בתביעה שהוגשה בשבוע שעבר, יורשיהם של קארל ורוזי אדלר, אספני אמנות יהודים שברחו מגרמניה ב-1938 כדי להימלט מרדיפות הנאצים, מבקשים להחזיר את הציור של פבלו פיקאסו מהתקופה הכחולה, "אישה מגהצת (La repasseuse)" (1904), שלטענתם נמצא "ברשותה שלא כדין" של קרן סולומון ר. גוגנהיים.
בתביעתם, שמונת צאצאי אדלר (אזרחי ארגנטינה וארצות הברית) קוראים להחזרת הציור או מבקשים פיצוי בהתאם לשווי השוק הנוכחי שלו של בין 100 ל-200 מיליון דולר.
לפני עליית המשטר הנאצי ונישול ורדיפה שיטתית של יהודי גרמניה, קרל אדלר היה יושב ראש הדירקטוריון של חברה לייצור מוצרי עור בבאדן-באדן. כאשר מצבם של יהודי גרמניה החמיר והאדלרים נשללו מעושרם וזכויותיהם, הם נאלצו למכור כל שביכולתם כדי להשיג מזומן ולפי התביעה מכרו את Woman Ironing (La repasseuse) לסוחר ג'סטין ק. תאנהאוזר תמורת 6,887 SFR (כ-1,552 דולר) באוקטובר 1938.
באביב שלאחר מכן, לפי התלונה, השאיל תאנהאוזר את הציור למוזיאון סטדליק באמסטרדם, שביטח אותו תמורת 20,000 דולר. בקיץ 1939 הוא הוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שביטח אותו תמורת 25,000 דולר. הציור נשאר באוסף האישי של תאנהאוזר, ועם מותו ב-1976, הוענק לבני הזוג גוגנהיים.
בני הזוג אדלר הבטיחו בסופו של דבר מעבר בטוח לארגנטינה, שם חיים רבים מצאצאיהם כיום, בעוד שאחרים יושבים בקליפורניה ובטקסס. אחד מהנינים שלהם, תומס בניגסון, עורך דין שבסיסו באוקלנד, קליפורניה, החל לחקור את מקורו של Woman Ironing (La repasseuse) עם משרד עורכי הדין Rowland & Associates בשנת 2014. המשרד היה בקשר חוזר עם גוגנהיים בין 2017 ל- 2021, ובסופו של דבר דרשו את החזרתו בשם יורשי אדלר ביוני 2021.
התובעים טוענים כי פעולתם נופלת בגבולות המוגדרים בחוק השבת אמנות מופקעת בשואה משנת 2016, המאפשר לתובעים בתיקי ביזה נאצי לבקש שחזור יצירות בתוך שש שנים מרגע שנודע להם שיש להם קשר לעבודה.
בהצהרה, דובר מטעם הגוגנהיים אומר כי הקרן "ערכה מחקר מרחיב וחקירה מפורטת בתגובה לטענה זו, ניהלה דיאלוג עם עורך הדין של התובעים במשך מספר שנים, ומאמינה שהתביעה אינה מוצדקת". הודעת הדובר מוסיפה כי הציור לא "נגנב או נתפס על ידי השלטונות הנאציים", אלא נמכר על ידי איש עסקים יהודי אחד לאחר "כאשר שני הגברים והציור היו מחוץ לגרמניה הנאצית".
הקרן גם טוענת שמחקר המקור המקורי שלה לציור בעקבות עזבונו של תאנהאוזר כלל פנייה לאריק אדלר, בנם של קרל ורוזי. "אריק אדלר הגיב לפניית הגוגנהיים בכתב", נאמר בהצהרה, "הוא אישר את תאריכי הבעלות של אביו, ולא העלה שום דאגה לגבי הציור או מכירתו לג'סטין תאנהאוזר". הקרן טוענת כי בהתבסס על מחקריה, לא קרל אדלר ואף אחד מילדיו "מעולם לא ראו את המכירה כלא הוגנת או ראו בת'נהאוזר שחקן בחוסר תום לב", והוסיפו כי "הגוגנהיים מאמין שהתוצאה של התביעה הנוכחית בבית המשפט תאשר שהיא הבעלים החוקי של Woman Ironing”.
הציור מוצג באוסף תאנהאוזר, תערוכה ארוכת טווח במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, המציגה יצירות שניתנו על ידי תאנהאוזר.
זו לא הפעם הראשונה שבניגסון מבקש להחזיר או מבקש פיצוי על ציור של פיקאסו שהיה שייך פעם לקרוביו. ב-2005 הוא הגיש תביעה נגד אספן משיקגו מרילין בשם אלסדורף על הציור Femme en Blanc (1922), כאשר אלסדורף שילם לו 6.5 מיליון דולר כדי לשמור על הבעלות על הציור. בתביעות נגד אלסדורף והסוחר דיוויד טונקל, טען בניגסון כי הציור היה שייך לסבתו, קרלוטה לנדסברג (לבית אדלר), ששלחה אותו לסוחר בפריז ב-1933 בזמן שברחה מברלין, אך בסופו של דבר הוא נתפס על ידי הנאצים ב-1940.