מעצב האופנה הבריטי פול סמית' יהיה אוצר שותף בתערוכה של יצירותיו המפורסמות ביותר של פבלו פיקאסו במוזיאון פיקאסו הלאומי בפריז לציון 50 שנה למותו של האמן הספרדי.
סמית' אומר שהוא קיבל "קארט בלאנש" לעשות מה שהוא אוהב עם הכיוון האמנותי של התערוכה, שכותרתה 'חגיגת פיקאסו: האוסף באור חדש' (7 במרץ-27 באוגוסט).
"בעולם המאוד הומוגני והמאורגן הזה, הרשו לי להיות ספונטני לחלוטין", אומר סמית'. "הקיצור היה: אתה חופשי לפרש את עבודתו של פיקאסו איך שאתה רוצה."
דיוקן עצמי של פבלו פיקאסו (1901)
© פבלו פיקאסו, באדיבות מוזיאון פיקאסו-פריז הלאומי
סמית' מודה שהוא הופתע להתבקש להיות מעורב בתערוכה, שאותה הוא אוצר בשיתוף עם המנהלת החדשה של מוזיאון פיקאסו, ססיל דברי, וכן עם היסטוריונית האמנות ג'ואן סנרך.
"אני מפחד, אני צנוע ואני עצבני", אומר סמית'. "אני מתעניין באמנות, אבל אני לא מומחה לפיקאסו. הייתי כנה לגבי זה. אבל נראה שלא היה אכפת לססיל וג'ואן. אני חושב שהם רצו שאבוא עם גישה רעננה לגמרי, ואגיע לתרבות הפופולרית. זה מה שניסיתי לעשות".
מעצב האופנה פתח לראשונה חנות בגדים זעירה בנוטינגהאם בשנת 1970. היא מכרה פריטים שסמית' עיצב בעצמו, יחד עם עיצובים של חברים שהתעניינו באופנה. כיום, הוא הבעלים של אחד המותגים המיוחדים והנחשבים ביותר של בגדי גברים בעולם.
סמית תמיד מנה את פיקאסו כהשראה, הוא אומר. "הוא היה כל כך קיצוני, כל כך מודרני, וזה אומר שהוא לקח הרבה גסויות מהרבה אנשים. אבל הוא הצליח להישאר תמיד פתוח לרעיונות חדשים, מדיה אחרת, חומרים שונים. בלי להתכוון להשוות בינינו בשום צורה, זה גם משהו שניסיתי לעשות".
סקיצה לחדר פסים מצוירים מאת פול סמית'
© Musée National Picasso-Paris
למה אנחנו צריכים לצפות? סמית' שרטט עיצובים עבור התערוכה אשר מרמזים על הטנור של הכיוון האמנותי שלו. ג'אז ינוגן כפסקול, הוא אומר. הקירות יהיו מכוסים בדפים ממגזיני אופנה ישנים. בחדר אחד, קווים אנכיים של צבעים מנוגדים יגיעו מהרצפה ועד התקרה על קירות המוזיאון, עליהם יתלו עבודותיו של פיקאסו.
המופע ייפתח עם כמה מיצירות המופת שפיקאסו עשה זמן קצר לאחר שהגיע לראשונה לפריז, בגיל 19, בשנת 1900. פיקאסו חי ועבד ברובע מונמארט בעיר, וחלק סטודיו עם חבר ילדות שלו, הצייר ספרדי קרלס קאזגמאס. אבל הידידות ביניהם נקטעה כאשר קאזגמאס התאבד ב-1901.
מותו של קאזגמאס שלח את פיקאסו לתקופה של אבל עמוק, מה שגרם לתקופה הכחולה של פיקאסו. תערוכתו של סמית' תכלול את הדיוקן העצמי של פיקאסו (1901), ציור שהאמן בן ה-20 עשה בעצמו בכחול ובסגול, אשר, אמר פיקאסו מאוחר יותר, עטף את הדיכאון שלו. בשנה הבאה צייר פיקאסו דיוקנאות של קבצנים חסרי בית, עובדי מין ושתיינים מבודדים בברים האפלים הקרובים לביתו. ציורים מהתקופה הכחולה של פיקאסו ייתלו בחדר שסמית' ספג בגווני כחול.
"מותו של חברו הוביל אותו למקום המלנכולי הזה בצורה יוצאת דופן", אומר סמית. "אבל זה דחף אותו החוצה לרחובות הקרובים למקום מגוריו, לצייר את העוני שם בדרכים שאיש לא ראה קודם לכן".
דיוקנה של דורה מאר (1937) של פיקאסו
© פבלו פיקאסו, באדיבות המוזיאון הלאומי פיקאסו-פריז
סמית' גם יציג את יצירת המופת של פיקאסו Les Demoiselles d'Avignon (1907), ציור שסימן את המעבר של פיקאסו לעבר הקוביזם. האמן חשף את הציור לאחר חודשים של תיקונים שהתרחשו בסטודיו שלו השוכן ברחובות המרוצפים מאחורי כנסיית Sacré-Cœur.
בהמשך התערוכה, סמית יתמקד באופן שבו פיקאסו תיאר את המוזות הנשיות שלו. סמית' כלל את דיוקנו של פיקאסו של דורה מאר, צלמת צרפתייה צעירה ילידת קרואטיה, הנרייט תיאודורה מרקוביץ', אותה פגש פיקאסו ב-Cafe des Deux Magots. מאר זכורה כיום כאחת הצלמות המובילות בדורה, וקיבלה רטרוספקטיבה בטייט מודרן בלונדון בשנת 2020. אבל מאר היתה גם, לתקופה, הדוגמנית הראשית של פיקאסו, והיא תיעדה את יצירת עבודתו הפוליטית ביותר , גרניקה (1937), התלויה כיום במוזיאון ריינה סופיה במדריד.
מעבר ליצירות המופת, סמית' התמקד בכמה מיצירותיו המשניות של פיקאסו, בהן נתקל באוסף 20,000 החזקות של מוזיאון פיקאסו. התערוכה תציג דפים שנקרעו מגיליון מאי 1951 של ווג. פיקאסו הפך את הדוגמניות במגזין האופנה לדמויות גרוטסקיות על ידי ציור של כמה קווים על התצלומים.
סקיצה של פוסטרים של פיקאסו מאת פול סמית'
© Musée National Picasso-Paris
סמית' מקווה שהתערוכה תמשוך דור של אנשים שאולי לא מכירים את עבודתו של פיקאסו. "פיקסו רלוונטי לכל אדם יצירתי שעובד היום", הוא אומר. "הוא מצא הכל מעניין, והוא המשיך לקבל את הגישה הילדותית הזו לעבודה שלו לאורך כל חייו. הוא לא הסתבך בניסיון והיסטוריה והשכלה, אלא נשאר פתוח לדרכי חשיבה חדשות. זו דרך מצוינת לחיות; ניסיתי לעשות את זה בעצמי".
סמית' מקווה שהמבקרים בתערוכה hecku השראה מהיכולת המתמשכת של פיקאסו להמציא את עצמו מחדש. "אני מוצא אנשים רבים בתעשיות היצירתיות קצת יותר מדי שקולים עכשיו", אומר סמית'. "היום הם לעתים קרובות קצת מפוחדים מדי, קצת יותר מדי מודעים לעצמם. הם חושבים: 'אני צריך להיראות ככה, אני צריך לנהל את החיים שלי ככה'. פיקאסו לא היה בקטע הזה בכלל".
פיקאסו מת ב-8 באפריל 1973 ב-Notre-Dame-de-Vie, ביתו ב-Mogins, בדרום מזרח צרפת. במהלך השנה הזו, ובשיתוף עם נכדו של פיקאסו, ברנרד פיקאסו, המוזיאון הלאומי לפיקאסו-בפריז יפקח על 50 תערוכות של עבודותיו של האמן במוזיאונים הממוקמים בברצלונה, מדריד, מלגה, פריז וערים אחרות ברחבי אירופה וצפון אמריקה.
• Picasso Celebration: the Collection in a New Light חגיגת פיקאסו: האוסף באור חדש, מוזיאון פיקאסו הלאומי, פריז, 7 במרץ-27 באוגוסט