יריד האמנות "פרייז" לא יהווה רק מבחן לסצנת האמנות של סיאול, אלא גם להמוני הסוחרים שנוסעים לעיר כדי לקחת בו חלק, רבים מהם בפעם הראשונה. למרות ששוק האמנות הקוריאני בוגר ופורח להפליא, הוא כולל גם מספר היבטים ייחודיים ופחות ידועים שלא קיימים באזורים אחרים. הנה ארבעה דברים שכדאי לקחת בחשבון לפני שיוצאים לדרך.
מיסוי כפול
ידוע היטב שדרום קוריאה אינה גובה מע"מ על אמנות של אמנים חיים, ששוויה פחות מ-60 מיליון וון קוריאני (45,000 דולר), חוק שהיווה גורם מניע למכירות. אבל חוק זה לא חל על תצלומים, מהדורות ועותקים (וכל דבר אחר שיכול להיחשב בקלות לשחזור או להיבדל מיצירת אמנות ייחודית).
בעוד שהמס של 10% המוטל על צילום וכו' אינו גדול במיוחד, הוא מסבך את הדברים עבור סוחרים זרים. הסיבה לכך היא שספקים שמייבאים ולאחר מכן מוכרים סחורות חייבים במס למדינה שדורשת מספר עסק קוריאני, או סוכן מקומי, שיכול לשלם את המס בשמם. אם הם לא יבחרו באחת מהאפשרויות הללו, הם יכולים לשלם את המס על היבוא בעצמם. אבל אם היצירה תימכר, הם יצטרכו לייצא אותה ולאחר מכן לייבא אותה מחדש, וזאת תוך עלויות משלוח נוספות.
אור בקצה הטורל
כך גם לגבי יצירות הכוללות נורות לד או נורות חשמליות אחרות, שהמכס הקוריאני מגדיר אותן כ"ציוד תאורה" ולא כאמנות, ועליהן מוטל מס יבוא כבד של 30%, בתוספת עלויות משלוח.
זה קרה בשנה שעברה כשגלריית "פייס" ייבאה מלוס אנג'לס לסיאול ,מספר עבודות של ג'יימס טורל. בעוד שהגלריה מסרבת לחשוף את המחירים של העבודות הללו, עבודות קלות של Turrell יכולות להימכר במכירה פומבית תמורת סכום של עד 2 מיליון דולר, כלומר המיסים הללו יכולים להגיע בקלות לשש ספרות. לדברי דובר "פייס", הגלריה הצליחה לשכנע את הרשויות לסווג את היצירות כאמנות.
רכוש וקריפטו מניעים מכירות אמנות
כדי לרסן את שוק הדיור שהתחמם יתר על המידה, הקשיחה ממשלת קוריאה בשנה שעברה את התקנות לגבי הלוואות נדל"ן והחלה לגבות רווחי הון מוגדלים על רכישות נדל"ן. לאחרונה, הוטלו גם השנה, מיסי רווחי הון על מטבעות קריפטוגרפיים והחל מהשנה הבאה הם יוטלו גם על מסחר במניות. כל המיסים הללו דוחפים את העשירים של קוריאה - במיוחד את אלה מתחת לגיל 50 שפועלים במהירות, במקום לשמור על הונם - לחפש השקעות באמנות במקום הרכישות המדוברות.
תחרות קשה מצד בתי מכירות פומביות
גלריות בסיאול מתמודדות עם תחרות יותר ויותר קשה לא רק מצד סוחרים אחרים, אלא גם מצד בתי מכירות פומביות - במיוחד הדואופול של K Auction ו-Seoul Auction. שני בתי המכירותהללו מוכרים יצירות ראשוניות של אמנים צעירים בשיעור גבוה בהרבה מאשר של עמיתיהם המערביים, מה שהוליד איבה רבה בין שני המגזרים.
איגוד הגלריות של קוריאה, שמארגן את יריד "קיאף", טוען ששני בתי המכירות הפרו הסכם שנערך ב-2007 ,שקבע שאף אחד מהם לא יכול לקיים יותר מארבע "מכירות פומביות גדולות" בשנה, למכור יצירות שנוצרו תוך שלוש שנים, או לקנות עבודות כדי למכור אותן מאוחר יותר.