"זה מראה את האיכות המוגבלת של העיתונות", אמר ג'ף קונס, בראיון בכנס בסגנון TED, Art for Tomorrow, שהתקיים ביוני באתונה. קונס מחה על כך שהעיתונאים, לדעתו, אובססיביים לכתוב על מחיר האמנות שלו, ולא על האמנות עצמה. "מה שקל להם יותר הוא לדבר על כסף ועל היבטים מסוג זה. אני חושב שלכותבים אין ביטחון לדבר על אמנות", אמר קונס, שלפי אתר Celebrity Net Worth עושרו מוערך ב- 400 מיליון דולר.
הריאיון נערך כמה ימים לפני שפסל הפלדה הגדול והבלינגי של קונס "בלון קוף" (מג'נטה), אותו יצר בשנים 2006-2013, נמכר במכירה פומבית בלונדון ב"כריסטי'ס" תמורת 10.1 מיליון ליש"ט (12.4 מיליון דולר). מחיר זה הוא פחות ממחצית מ- 25.9 מיליון דולר, המחיר בו נמכרה ב- 2014, במכירה פומבית, גרסה אחרת של הפסל, Balloon Monkey (כתום).
זה היה בשיא האחרון שראה השוק, כשקונס היה האמן העשירי המרוויח ביותר בעולם במכירה פומבית. לפי Artprice , בזמן כתיבת שורות אלו דורג קונוס כמספר 65 מבין המרוויחים.
במהלך שני העשורים הקודמים, היה קונס, כמו דמיאן הירסט, אחד מהיצרנים המצליחים בעולם של מה שאפשר לכנות "שוק" אמנות. נכללו בו העבודות היקרות ביותר, חסרות אתגר רעיונית, שפורסמו בסדרה מיידית של גרסאות ייחודיות, ונוצרו במיוחד עבור תערוכות בגלריות וירידים אותם פוקדים עשירי העל הבינלאומיים. בהתחשב ברמות כל כך מתקדמות של סחורה ופיננסיזציה, הדבר המעניין ביותר לכתוב על שוק האמנות, כמו NFTs - שהם ההרחבה הדיגיטלית ההגיונית שלה - הוא, בסופו של דבר, המחיר.
אמנות מותאמת אינסטגרם
בדיקה מ-2018 של יצירת שמן על נייר מאת פלורה יוכנוביץ', כיום אחד משמות החובה הנחשקים ביותר בשוק האמנות, נמכר ביוני ב"פיליפס" תמורת 52,920 ליש"ט (62,499 דולר), פי עשרה מהערכתה.
יוכנוביץ' היא חלק מקבוצה מתרחבת של אמנים צעירים שציוריהם בסגנון הרוקוקו נראים, במקרה, נהדר באינסטגרם ועל הקירות הלבנים של גלריות ובתים סופר-מעוצבים. לכל האמנים הללו יש אסתטיקה ייחודית, שחוזרת שוב ושוב לתורי הקונים, הממתינים בסוכנויות המייצגות אותם.
"אמנים מסווגים כמו כרטיסי מסחר. אנשים קונים הרבה עבודות בתקווה שיהיה משהו שישתולל במכירות הפומביות", אומר האמן גרג איטו, שחי בלוס אנג'לס, שם יותר ויותר סוחרים מקיימים יותר ויותר תערוכות של אמנות צעירה שאפשר להפעיל באינסטגרם. "נראה שיש רק יותר אספנים ספקולטיביים, שעוקבים אחר טרנדים, ועוד גלריות שתומכות במגמות הללו למטרות שוק", מוסיף איטו.
במוקדם או במאוחר האמנים האלה עלולים לצאת מהאופנה, אבל כמו הצמיגים של מכוניות פורמולה 1 שמסתובבות סביב מסלול גרנד פרי, אפשר להחליף אותם במהירות. ובדיוק כמו F1, שוק האמנות הוא קרקס חסר תשומת לב מבחינה סביבתית, שזז בתבונה לאן שהכסף נמצא. מיאמי אירחה השנה את הגרנד פרי הראשון שלה וסיאול את יריד האמנות הראשון שלה Frieze.
במקביל, חלקים עצומים של כוכב הלכת המתחמם, עליו אנו חיים, נפגעו מהבצורות הקשות ביותר הזכורים. המלחמה באוקראינה מאיימת להחריף, מחירי המזון מזנקים, חברות הנפט קוטפות רווחי שיא ואי השוויון בהכנסות מתרחב. רשימת השאלות העיקריות העומדות בפני האנושות נמשכת ונמשכת.
עולם האמנות המוסדי מנסה בכל כוחו להציג אמנות שמתמודדת עם כל הנ"ל. המהדורה ה-15 של Documenta in Kassel השאילה באופן שנוי במחלוקת את האוצרות שלה לקולקטיב מאינדונזיה, ונתנה תפקיד מוביל ונדיר לאמנים מהדרום הגלובלי ולדאגותיהם.
בינתיים, Sun & Sea, האופרה האקולוגית מליטא, זוכת אריה הזהב בביאנלה בוונציה 2019, שיוצאת לסיבוב הופעות בצפון הגלובלי, מדגישה את העליבות של לטוס 6,000 מייל רק כדי לשחק פריזבי על חוף הים, והתוכנית המתמשכת של גלריית "סרפנטין" Back to Earth שמבקשת מ-60 אנשי קריאייטיב לטפל במצב החירום האקלימי.
אבל מדוע המגמות החדשות הללו לא צברו יותר אחיזה בשוק? אחרי הכל, זה לא היה כל כך מזמן שהמומנטום של תנועת Black Lives Matter העניק השראה למחירי שיא של מכירות פומביות עבור כישרונות שלא הוערכו בעבר כמו: קרי ג'יימס מרשל, בארקלי הנדריקס, צ'ארלס ווייט ואיימי שרלד.
"לכותרות קודרות על אבדון יש השפעה משתקת על אנשים", מסביר ג'ון וולף, יועץ אמנות מלוס אנג'לס, בהתייחסו לטון האפוקליפטי המוחץ של חלק ניכר מהסיקור הסביבתי של התקשורת.
וולף עושה את שלו כדי לשנות את הלך הרוח של שוק האמנות על ידי הקמת תערוכה קבוצתית של 18 ציורים וקרמיקה בהשראת מצב החירום האקלימי בעמק יוקה, בקליפורניה, שם ההתחממות הגלובלית מאיימת על 'עץ ג'ושוע' המפורסם שנמצא בסכנת הכחדה.
התערוכה Helter Swelter, שפועלת עד ה-30 בספטמבר, כוללת את ציור השמן של אריק יאנקר משנת 2022, "טוסט", המתאר שתי ידיים משיקות כוסות שמפניה באוקיינוס הגואש והעולה ללא הרף, במחיר של 8,000 דולר. ציור של ג'ולי קרטיס The Nest, משנת 2018, מראה דג שנתפס גבוה ויבש, במרחב של השיער המסחרי של האמנית הניו יורקית, הקלוע בחוזקה, ומתומחר ב-44,000 דולר.
להתעמת ולערער
ניסיון למכור ציורים מודעים לסביבה זה דבר אחד. מציאת שוק לאמנות שאפתנית מבחינה קונספטואלית, שלמעשה מתעמתת ומערערת את הכוחות הכלכליים שהנחיתה את האנושות של המאה ה-21 בבלגן הזה, היא אחרת.
רנצו מרטנס, למשל, הוא אמן הולנדי, ששיתף פעולה עם ליגת האמנות של עובדי המטעים של קונגו, כדי ליצור פסלי דמויות משוקולד, שעוסק ברצינות בשאננות הפוסט-קולוניאלית של המערב. היצירות הבלתי אכילות והבלתי ניתנות להמסה הללו, שנסקרו בהתלהבות כשהוצגו במרכז הפסלים בניו יורק ב-2017, נמכרות ב- 20,000 דולר כל אחת. זאת כדי לגייס כספים לקהילות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שהתרוששו בעקבות סגירת עסקי מטעי שמן הדקלים של יוניליוור. לפי מרטנס הם הרוויחו עד כה 150,000 דולר,.
"זה מדהים שגלריית בלו-צ'יפ עדיין לא אספה אותם, שכן זה יגרום לשינוי משמעותי ביותר בשוק האמנות", אומר מרטנס. עד כה, זה לא קרה, ואף אחד מהפסלים לא הופיע במכירה פומבית.
המאבק של הקולקטיב מקונגו להשפיע בשוק מאפיין את האתגרים העומדים בפני אמנות "אקטיביסטית" מעורבת פוליטית.
"אם אמנות אקטיביסטית מרוויחה כסף, היא נכשלת", אומר גרגורי שולט, אמן וסופר מניו יורק, שספרו האחרון, The Art of Activism and the Activism of Art, ראה החודש.אור בהוצאת Lund Humphries.
"איך נעצור את זה? אומנים או שפשוט עוזבים את עולם האמנות לגמרי, או שהם מנסים להתנגד לו, ואז מסתכנים בהסתבכות בו", מוסיף שולט.
בנקסי הוא ללא ספק האמן-אקטיביסט המפורסם בעולם. לפי Artprice הוא גם האמן השמיני הנמכר ביותר בשוק המכירות פומביות. בשנת 2018, נועד אחד מציוריו להשמיד את עצמו במכירה של "סותביס", ובכך להעביר מסר סטירי על התמחור של השוק . אבל מנגנון הגריסה נעצר באמצע הדרך, והציור הפגוע המשיך להימכר ב-1.04 מיליון ליש"ט (1.4 מיליון דולר).
שלוש שנים לאחר מכן, מחירו של הציור המדובר, המגורר למחצה, ששווק מחדש על ידי "סותביס" כיצירת מופת של אמנות מיצג,האמיר והוא נמכר תמורת 18.6 מיליון ליש"ט (25.4 מיליון דולר).
"המחשבות והמושגים הקפיטליסטיים הגיעו לשיאם", אומר איי ווייוויי, אחד האמנים הבודדים האחרים המעורבים בפוליטיקה, שתפוקתם אומצה בהתלהבות על ידי השוק, על כל ההסתבכויות שבו. מערכות החינוך והערכים הנוכחיות שלנו "אינן מעודדות התבוננות עצמית וחשיבה ביקורתית", הוא אומר.
איי מאמין ש"תחושת חוסר האונים והדקדנס בתחום האמנות לא יעלם בקרוב" ו"המחסור ביצירות אמנות מעורבות פוליטית, יימשך גם בעתיד הנראה לעין".
זה בהחלט יקרה אם התחום הזה והמדיה שלו ימשיכו להעריך אמנות בעיקר לפי המחיר שלה.
אולי ג'ף צודק בסופו של דבר.