ה"רייקסמוזיאום" באמסטרדם אמור להציג לפחות 28 ציורים מהיצירה הקטנה מאוד של יוהנס ורמיר ברטרוספקטיבה הגדולה שלו, בשנה הבאה. עד כה התערוכה הגדולה ביותר על ורמיר, שהכילה 23 יצירות התקיימה ב-1996 ב-Mauritshuis , בהאג. "לראות את כל העבודות יחד תהיה חוויה שאפילו ורמיר מעולם לא חווה", אומר מנהל ה"רייקסמוזיאום", טאקו דיביטס.
הרעיון לתערוכה "יוהנס ורמיר" (10 בפברואר 2023-4 ביוני 2023) הבשיל כאשר אוצרי ה"רייקסמוזיאום" הבינו שאולי יש הזדמנות לשאול את שלוש העבודות של האמן, מתוך "אוסף פריק". ה-Frick בניו יורק לא מסוגל בדרך כלל להשאיל עבודות בתנאים שנקבעו, אבל כעת כשהוא מעורב בפרויקט בנייה וממילא צריך להעביר את העבודות, ניתנה בסופו של דבר הרשות. לפיכך Officer and Laughing Girl (בסביבות 1657), Girl Interrupted at Her Music (1658-59) ו-Mistress and Maid (1666-67) יגיעו לאמסטרדם.
Girl with a Pearl Earring (1665-67) של יוהנס ורמיר
באדיבות מאוריצהאוס, האג
דובר "רייקסמוזיאום" אומר שקיימים "כ-35" ציורי ורמיר. אלה כוללים את ''הקונצרט" (1663-66), שנגנב ב-1990 מ"מוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר" בבוסטון. המשמעות היא שרק שישה מהוורמירים שניתן להשיג בעולם ייעדרו מהרטרוספקטיבה של ה"רייקסמוזיאום".
העבודות שלא יהיו כלולות בתערוכה הן : Lady at the Virginals with a Gentleman (תחילת 1660), מהאוסף המלכותי, שנחשבת כעת עדינה מכדי להשאיל אותה וכן A Maid Asleep(1656-57) ב"מוזיאון המטרופוליטן" של ניו יורק, שלא ניתן להשאילה, בגלל התנאים שנקבעו בצוואה של בנימין אלטמן.
View of Delft (1660-61) של יוהנס ורמיר
באדיבות מאוריצהאוס, האג
יחד עם ההשאלות שכבר הוכרזו, היצירות שצפויות להגיע כעת ל"מוזיאון אמסטרדם" כוללות את Diana and Her Nymphs (1653-54) ו- View of Delft (1660-61) מ"המאוריצהאוס" בהאג, A Lady Writing (בסביבות 1665) ו-Girl with a Red Hat (בסביבות 1669) מ"הגלריה הלאומית לאמנות" בוושינגטון הבירה; ו-A Young Woman Standing at a Virginal (1670-72) ו-A Young Woman Seated at a Virginal (1670-72) מ"הגלריה הלאומית" של לונדון.
The Love Letter (1669-70) של יוהנס ורמיר באדיבות הרייקסמוזיאום, אמסטרדם.
נרכש בתמיכת ה-Vereniging Rembrandt
לקראת התערוכה, רבים מהציורים עברו מחקרים מדעיים, בשיתוף עם ה"מאוריצהאוס". מנהל ה"רייקסמוזיאום", טאקו דיביטס, מדווח: "יש לשנות את ההבנה המקובלת שוורמיר צייר באיטיות ובמחשבה רבה. התוצאות הסופיות שלו אולי נראות מופנמות ומהורהרות, אבל שיטת העבודה שלו וירטואוזית וקפדנית".
מחקר קונטקסטואלי רחב יותר נערך על העמדה החברתית של ורמיר, סביבת החיים והמגע עם אמנים ואזרחים אחרים. מידע ארכיוני רב בעניין פורסם לפני למעלה מ-30 שנה על ידי ג'ון מונטיאס בספרו פורץ הדרך Vermeer and His Milieu (1989), אך מאז ההיבט הזה של לימודי ורמיר לא קיבל את תשומת הלב הראויה לו.