"שחור הוא הירוק החדש" עשויה להיראות כותרת די מופרכת לטור שמסקר איך עולם האמנות מגיב לאקלים הקולקטיבי ולמצב החירום הסביבתי שלנו. אבל אני גם מודעת לכך שאחרי עשרות שנים של טיולים סביב כדור הארץ במטוסי סילון פרטיים וצריכה חריגה, יש להסתכל על האימוץ האחרון של עולם האמנות בעניינים ירוקים, כצעד חיובי, אבל גם בעין פקוחה ולעתים אף בהרמת גבה.
בתוך השפע הנוכחי של תערוכות ויוזמות בנושאי סביבה, מטרת הטור הזה היא להתמקד על מה ומי בעצם עושים הבדל מוחשי, במקום רק לדבר על זה. בין אם הם אמנים, ארגונים או יחידים.
אם המגזר שלנו מתכוון למלא את חלקו במניעת משבר האקלים ובחיזוק המאזן האקולוגי אזי יש צורך בפעולות ולא רק במחוות. מניעים זרים תמיד יהיו מעורבים, אבל תוצאות אמיתיות ואיך הן מושגות הן מה שאתמקד בהם.
Culture Declares השתמשו במעילי דשא וסוס לבן כדי לרמוז על הכרזתו של טייט על מצב חירום אקלימי ב-2019
באדיבות לואיזה באק
בואו נראה לאן הגענו עד כה. בבריטניה המוסדות הציבוריים היו פורצי הדרך בהתייחסות לאיכות הסביבה. כבר ב-2008 העביר מנהל מוזיאון טייט דאז ניקולס סרוטה מאמר לקבוצת ביזוט של מנהלי הגלריות הבינלאומיות שהציע הנחיות ידידותיות לסביבה ולשליטה בתנאי הסביבה של המוזיאון. בעידודה של Culture Declares, יוזמה שנוסדה על ידי האמנים הת'ר אקרויד ודן הארווי, טייט הכריזה ב-2019 על מצב חירום אקלימי ומאז חיזקה את הפעילות הסביבתית שלה על ידי פרסום מדיניות סביבתית מקיפה לשנים 2021-2023. כעת טייט נמצאת בדרך ליעד שלה להפחית את פליטת הפחמן בכל בנייניה ב-50% עד שנת 2023 ולהשגת אפס פליטות נטו עד 2030.
בשנת 2012, מועצת האמנויות אנגליה (ACE) הפכה לגוף התרבותי הראשון בעולם שכלל דיווח סביבתי כולל תוצאות בהסכמי המימון ארוכי הטווח שלו עם ארגוני אמנויות. כעת ACE מתעקשת שכל הארגונים שתחתיה יציגו את נתוני הפחמן שלהם ושיכינו תוכניות פעולה סביבתיות כתנאי למימון.
מחוץ לבריטניה, מוסדות פרואקטיביים אחרים כוללים את 'גוגנהיים', אשר בשנת 2020 השיק צוות מנהיגות בנושא קיימות כדי ליישם שיטות ידידותיות לסביבה בכל פעולותיו. השנה 'גוגנהיים בילבאו' היה המוזיאון הראשון בספרד שמדד את פליטת הפחמן שלו ופרסם תוכנית קיימות מקיפה לכל התוכניות והפעילויות שלו.
כיום, סוף סוף המגזר המסחרי מתחיל להדביק את הפער. The Gallery Climate Coalition הושקה בלונדון באוקטובר 2020 על ידי קבוצה התנדבותית של גלריסטים ואנשי מקצוע באמנות - ואני ביניהם - כדי לפתח את מה שראינו כתגובה למשבר האקלים ולשיפור המאזן האקולוגי ההולך ומחמיר על ידי התעשייה הבזבזנית והמזהמת שלנו.
כעת ה-GCC הוא ארגון צדקה בינלאומי מוכר עם יותר מ-800 חברים המקיפים את כל ההיבטים של עולם האמנות, מגלריות מסחריות עם שם גדול, ועד חללים קטנים המנוהלים על ידי אמנים, מוזיאונים ציבוריים וגלריות; ומבתי מכירות פומביות ועד אמנים ואנשים פרטיים. בנוסף ל-GCC לונדון, פועלים כעת צוותי מתנדבים גם בברלין וכן ברחבי איטליה ובלוס אנג'לס, וצוותים נוספים שעתידים לקום גם בניו יורק, ספרד, ברזיל ויפן.
המייסדים של קבוצת GCC - כולל הכתבת שלנו לואיזה באק.
באדיבות ה-GCC
מטרת הליבה של ה-GCC היא לספק את הכלים והאמצעים כדי לאפשר עולם אמנות ירוק ובר-קיימא יותר, ובמיוחד להפחית את פליטת הפחמן של המגזר ב-50% לפחות עד 2030 בהתאם להסכם פריז וכדי להגיע בסופו של דבר לאפס פליטות מזהמות. כל חברי ה-GCC צריכים להתחייב להפחתת פחמן של 50% בפעילות שלהם, כמו גם לטפל בבעיות של בזבוז ופסולת.
כדי לאפשר זאת, האתר של GCC מציע מחשבון פחמן ספציפי למגזר וכן ייעוץ עדכני במגוון נושאים כגון משלוח, נסיעות, ניהול מבנים, אריזה, מחזור, קיזוז ו-NFT. הדגש הוא תמיד על פעולה שניתנת לכימות, כאשר חברים מעודדים לפרסם את התוצאות שלהם.
רבים כבר משתמשים בו, מתומס דיין בלונדון ועד יאן מוט בבריסל והאוזר אנד וירט בארבעה עשר מקומות ברחבי העולם. המטרה היא שכולם יחשבו את פליטת הפחמן והפסולת שלהם באותו האופן שבו הם עוקבים כעת אחר הכספים שלהם. אין מנצחים או מפסידים במצב חירום אקלימי, בסופו של דבר זה משפיע על כולנו.
לשם כך, ה-GCC איחד כוחות עם קואליציה בינלאומית של ארגונים בתחום האמנויות החזותיות תחת שם הגג PACT(Partners on Art and Climate Targets), שם הם עוסקים בתמיכה ואימוץ פעילות למען האקלים, אם כי בדרכים שונות.
גם ארגוני אמנות אחרים החלו לשים דגש לאחרונה על נושאי איכות הסביבה. אלה כוללים את כריסטי'ס, שהכריזה בשנה שעברה על יוזמת קיימות גלובלית והייתה בית המכירות הפומביות הראשון שהתחייב לאפס פליטות פחמן עד 2030. פרסום דוחות קיימות שנתיים מעיד על נכונות של כריסטי'ס להיות תחת בדיקה ויש תקווה שהם גם ייקחו תפקיד פעיל בקידום הטבעה נקייה יותר של ה-NFTs הזוללים אנרגיה והמהווים חלק יותר ויותר משמעותי בעסקיהם.
There'll be bluebirds של ססילי בראון (2019) נמכר במכירה פומבית של כריסטי'ס כתרומה עבור ClientEarth
באדיבות האמן וגלריה תומס דיין. צילום: ג'נבייב הנסון
מגיפת הקורונה הולידה קולגיאליות חדשה במגזר תחרותי ידוע לשמצה, ואני מקווה שזה יחזיק מעמד ברגע שעולם האמנות יחזור במלואו לעסקים כרגיל. נטייה מעודדת זו להתאחד במקום לפלג כבר באה לידי ביטוי במספר יוזמות סביבתיות.
בשנה שעברה כריסטי'ס איחדה כוחות עם GCC כדי להשיק את סדרת המכירות הפומביות Artists for ClientEarth שגייסה עד כה 5.5 מיליון ליש"ט עבור ארגון הצדקה לאיכות הסביבה ClientEarth, שססילי בראון, אנטוני גורמלי, ,Xie Nanxing ראשיד ג'ונסון והגלריות שלהם: תומס דיין, White Cube ו-Hauser & Wirth תורמים יצירות למכירות באתרים השונים שלהם.
כדי להפחית את הפליטות הגבוהות הידועות לשמצה שנגרמות כתוצאה מהובלה אווירית, יחד עם עלויות ההובלה האוויריות המרקיעות שחקים, כריסטי'ס גם שיתפה פעולה עם חברת משלוחי האמנות 'Crozier' כדי להשיק קו ימי חדש בין לונדון לניו יורק, יחד עם שירות ימי דו-חודשי בין לונדון להונג קונג. כל משלוח משאיר לכריסטי'ס 60% משטח המכולה, והיתרה למשלוחים מאוחדים של לקוחות Crozier. נקווה שלפעולה זו תהיה השפעה רחבה יותר בקרב שולחים נוספים ומבטחים.
משלוח אמנות דרך הים יכול להפחית את פליטת הפחמן בכ-96% בהשוואה להובלה אווירית
ראוי לציין שחלק גדול מהשיחות הנוכחיות סביב שילוח בים לעומת אוויר יזם האמן גארי הום שב-2019, כשהיה לו מופע בניו יורק, הזמין דו"ח על ההשפעה של משלוח העבודה מהסטודיו שלו בלונדון, דרך הים ולא באוויר. הוא גילה כי טביעת הרגל הפחמנית הייתה נמוכה ב-96% מאשר אם העבודה הייתה מגיעה בטיסה, כמו גם זולה משמעותית. היום הוא מדגיש שהעבודות שלו נשלחות תמיד דרך הים. זו רק אחת הדרכים - שונות כמו האמנות עצמה - שבהן מספר לא מבוטל של אמנים חושפים את עצמם יותר ויותר כמרכזי כוח משמעותיים בטיפול במשבר האקלים ובמצב החירום האקולוגי, והמאמצים הללו זקוקים לחיזוק נוסף.
כעת, לאחר שחזרו הביאנלות, ירידי האמנות והנסיעות בעולם, הצורך לאזן בין דאגות סביבתיות דחופות לבין ניווט במציאות המעשית של מודלים עסקיים ומוסדיים בעולם האמנות - שלא לדבר על יצירת האמנות בעצמה - מציב אתגרים גדולים לכל המגזר שלנו. איך עולם האמנות, התשתית שלו והאמנים עצמם, מתמודדים עם האתגרים האלה, זה מה שאמשיך לבדוק כאן. הזמן הוא עניין משמעותי ביותר, בואו נראה מי באמת מוביל לשינויים.
"ירוק הוא השחור החדש" הוא טור חודשי של לואיזה באק שבוחנת כיצד עולם האמנות מגיב למשבר האקלים ולמצב החירום הסביבתי שאנו חיים בו.