"הגלריה הלאומית לאמנות" (NGA), "המוזיאון הלאומי לאמנות אפריקאית של מכון סמיתסוניאן" (NMAA) ו"מוזיאון בית הספר לעיצוב" ברוד איילנד (RISD) ערכו ב-11 באוקטובר, טקס משותף בוושינגטון הבירה, לציון שובן של 31 יצירות ברונזה של בנין, מהאוספים שלהם לניגריה ולציון אבן הדרך האחרונה בתנועה הולכת וגדלה להחזיר את האוצרות שנבזזו.
טקס ההשבה לארץ המקור התקיים הבוקר בדלתיים סגורות ב-NMAA, שם הופיעו 13 חפצי בנין בשבועיים האחרונים בתצוגת פרידה. "הוועדה הלאומית של ניגריה למוזיאונים ומונומנטים" (NCMM) תקבל כעת בעלות על 29 חפצי אמנות, שהובאו מוקדם יותר השנה מאוספי ה"סמיתסוניאן", כולל לוחות פליז, ראשי הנצחה ודמויות.
ה-NGA החזיר פסל של תרנגול בעקבות הצבעה שנערכה בשנת 2020 על ידי חבר הנאמנים שלו. הפסל – עשוי הברונזה היחיד באוסף המוזיאון - נרכש לראשונה על ידי סוחר בריטי שעבד בניגריה ושלח את היצירה ב-1954 ל"סותבי'ס" לונדון. התרנגול נכנס לאוסף המוזיאון ב-1955 דרך תורמים שרכשו את היצירה דרך סוחר מניו יורק בשם ג'ון ג'יי קליימן.
התרנגול היה אחד מכ-10,000 חפצי אמנות שנגנבו על ידי חיילים בריטים מהארמון המלכותי בבנין בשנת 1897. החפצים המדוברים התפזרו ברחבי העולם ובעשורים שלאחר מכן, כמה מהם נרכשו על ידי מוזיאונים בארה"ב או נתרמו למוזיאונים בארה"ב, כולל מוזיאון "המטרופוליטן של אמנות", "מוזיאון פילד" של שיקגו, "המוזיאון לאמנויות יפות" בבוסטון ואחרים.
אל היצירות שהוחזרו מ-NMAA וה-NGA מצטרף ראש ברונזה של אובה (מלך) ממוזיאון RISD. (המונח "ברונזה בנין" הוא תיאור תופסת הכולל חפצים בפליז, שנהב ועץ כמו גם ברונזה.)
"האירוע הזה פותח דף חדש לגבי מערכת היחסים של מוסדות תרבות אמריקאים עם ניגריה", אמר אבא איסה טיג'אני, מנכ"ל ה-NCMM, ושיבח אותו כ"מבשר על דברים גדולים יותר שיבואו כמו מוזיאונים ומוסדות אחרים כאן בארצות הברית עם אוספי ברונזה בנין צפויים ללכת בעקבותיו".
"על ידי החזרת החפצים, מוסדות אלה כותבים יחד דפים חדשים בהיסטוריה", אמר שר המידע והתרבות הניגרי אלחאג'י לאי מוחמד. הוא מצפה לשיתופי פעולה עתידיים בין המוזיאונים של NCMM ושל ארה"ב, כולל תערוכות משותפות וחילופי סטודנטים. על פי הסכם חדש ה- NCMM יעמיד תשע יצירות ברונזה בנין לרשות ה NMAA כהשאלות, אומר דובר "סמיתסוניאן".
ה"סמיתסוניאן" הודיעה על ההחלטה להחזיר את רוב חפצי הארד שלה במרץ, מספר חודשים לאחר שהחפצים הוסרו מהתצוגה ב-NMAA. איננו יכולים לבנות לעתיד מבלי לעשות את מיטב המאמצים שלנו בריפוי פצעי העבר", אמר מנהל המוזיאון, נגייר בלנקנבורג, ל-The Art Newspaper בנובמבר האחרון. ביוני הצביעה ועדה של ה"סמית'סוניאן" בעד ביטול הרישום של 29 יצירות, שמקורן הוא, כך נקבע באופן סופי, מהפשיטה הבריטית על בנין ב-1897. ההחזרה המדוברת היא בהתאם למדיניות אתית חדשה, שאומצה ברחבי מתחם המוזיאונים הגדול בעולם. המדיניות מאפשרת לכל אחד מ-21 המוזיאונים של ה"סמית'סוניאן" להתנתק ולהחזיר חפצים שנרכשו באופן חוקי, אך בנסיבות שנחשבות לא אתיות כיום, כולל פריטים שנגנבו, נלקחו בכפייה או הוסרו ללא הסכמת בעליהם. עשרה פריטי בנין נותרו באוספים של "סמיתסוניאן", עד למחקר נוסף באשר למקורם ומוצאם. .
הטקס המשותף המדובר מסמן "קו פרשת מים משמעותי נוסף בתנועה העולמית להשבת תובעים אפריקאים", אומר דן היקס, פרופסור לארכיאולוגיה עכשווית ב"אוניברסיטת אוקספורד" ומחבר הספר The Brutish Museums: the Benin Bronzes, Colonial Violence and Cultural Restitution משנת 2020. "המנהיגות המוצעת על ידי עמיתים ב'סמית'סוניאן', 'הגלריה הלאומית לאמנות' ו-RISD מבורכת מאוד, ומשליכה מעצמה את השתיקה וחוסר המעש המתמשכים באוספים משמעותיים אחרים, כולל 'מוזיאון המטרופוליטן' ו'המוזיאון הבריטי' ".
ה-Met החזיר לניגריה בנובמבר האחרון שני פריטים שנבזזו מבנין, אך שומר על כ-160 באוסף שלו, שהוא אחד הגדולים בארה"ב. ב"מוזיאון הבריטי" בלונדון יש את האוסף הגדול בעולם של ברונזה בנין עם יותר מ-900 פריטים.
"בהחלטתם, ה'סמיתסוניאן' אפשרו לנו לבקש מוזיאונים אחרים, שרכשו חפצי אומנות מבנין, שנבזזו באותן נסיבות להפסיק להגן על עצמם במעטה המלוכלך של החוק, או עם אידיאלים מוסדיים תקינים מבחינה אתית", אומר צ'יקה אוקקה-אגולו, אמן, היסטוריון אמנות ופרופסור ניגרי ב"אוניברסיטת פרינסטון".
לטענתו, החזרת הברונזה של בנין לניגריה "יכולה לתרום בדרכים משמעותיות למשימת התיקון הנחוצה, של ריפוי פצעים פסיכולוגיים ארוכי טווח, שנגרמו לאפריקאים, באותו רגע של מפגש אלים ודורסני עם המנגנון והאידיאולוגיה הקולוניאלית האירופית".
האמן הניגרי-אמריקאי, ויקטור אהימנור, נאמן של העמותה הבונה את "מוזיאון אדו" העתידי לאמנות מערב אפריקה, בעיר בנין, כדי לשכן את הברונזה של בנין, מתאר את החפצים כ"ספרי סיפורים עבורנו [הניגרים]" בעלי ערך תרבותי עצום. עבור הדורות הבאים הם חשובים, הן כסמלים רוחניים לטקסים שניתן כעת להקים מחדש בארמון אובה מבנין, הוא אומר, והן כ"סממנים חזותיים שבהם נוכל לספר לילדינו על סוג החיים שאבותינו הובילו".